סייד קשוע
בדה-קאנטרי של סוף השבוע קראתי טור חד ומושחז מאת סייד קשוע, בו שמשו רבדים על רבדים של אירוניא וסרקזם כדי למתוח ביקורת על יחידות המסתערבים, על החברה העברית שמפעילה אותן, על החברה הערבית שבקרבה הם פועלים, וגם סתם כך, באופן כללי. הטור שלח אותי לשרשרת מחשבות, שמסקנת הביניים שלהן היתה, שעם כל הכבוד לטוריו העיתונאיים של מר קשוע, מה שהייתי רוצה לראות אותו כותב הוא דוקא תכנית שלום.
ולא סתם איזו שורה בנלית בסגנון "תצאו מהשטחים ותעניקו זכויות למיעוטים ואז יהיה בסדר". לא ולא. מה שאני רוצה ממנו הוא ניתוח מעמיק של הבעיא, שורה של צעדים בוני אמון מכל הצדדים, נתיב להתקדמות לקראת השלום שלב אחרי שלב – בקיצור, תכנית פעולה רצינית. אינני יודע אם ניסה אי-פעם להעלות משהו כזה על הכתב. לדעתי הוא מסוגל לחבר מסמך רציני שכזה, ולתרום באופן משמעותי לשלום.
אבל בעצם, למה רק סייד קשוע? למה לא כולם? ואז האיר בראשי נר של שבת: יתכבדו קברניטי ערוץ 2, ויעלו לאויר תכנית טלוויזיא חדשה: שלום ריאליטי.
אחלה לוקיישן לריאליטי
בשלב הראשון יהיו האודישנים. מתנדבות ומתנדבים מכל העדות יכתבו טיוטות לתכנית שלום. צוות התכנית ימיין את ההצעות המעניינות ביותר, והוגות/י הרעיונות היותר-מעניינים יוזמנו להציג את תכניותיהן/ם בפני צוות השופטות/ים ומצלמות הטלוויזיא.
צוות השיפוט, שיכלול נציגות ונציגים מתחומי הדיפלומטיא, הפוליטיקא, האקדמיא, האמנות והתקשורת, יעריך את המצגות, ויבחר לבסוף תריסר מועמדות/ים סופיות/ים – ששה מהציבור העברי ושש מהציבור הערבי. תריסר הזוכות/ים יצאו לשלושה שבועות מרוכזים במלון שלושת המלכים בבאזל.
במהלך השהות במלון יוצגו בפני המשתתפות/ים תרחישים מתרחישים שונים – מהומות בהר הבית, גילוי מאגרי נפט בחולות חלוצה, חללית סינית נוחתת על הירח – והן/ם תצטרכנה להתאים את תכניות השלום שלהן/ם לכל תרחיש ותרחיש. בסוף כל סיבוב תערך הצבעה בקרב השופטות/ים וציבור הצופים בבית, והתוצאה המשוקללת תשלח את אחד/ת המתחרים/ות הביתה. בסוף נשאר עם תכנית שלום מנצחת. הזוכה המאושר/ת יקבל 10 דונם אדמות לאום מופרטות באלטנוילנד פינת התקוה.
רוצה תכנית שלום?
הנה אחת: במקום לנסות להסדר בעזרת חוזה שלום שהוא מושג ארופאי בעצם, לנסות ללכת על שלום נוסח המזרח התיכון, סולחה. (או סולחא, בשפתך :)).
ביבי מזמין את אבו מאזן והנייה אליו הביתה, שוחטים כבש, אשתו של הנייה מביאה חומוס, יושבים, מתחבקים, נשיקות על הלחי ואז מתחילים לדבר.
כמובן שזה לעולם לא יקרה כיוון שאף רקש ממשלה ישראלי לא יסכים להוריד עצמו "לרמה" של המזרח התיכון.
אמן. אתה הרי יודע שאני בעד חוכמת המון. ולכול הללו שנגד, תגידו לי שבאמת המנהיגות מפגינה חוכמה. נראה אתכם.
לגביי תוכנית השלבים, יש כמה כאלו: אוסלו א', אסלו ב', אנאפוליס. ולבטח יהיו עוד כאלו בעתיד.
עומר,
העיניין שאם לא מזמינים את החמאס לסולחה, הם יורים טילים. ואם מזמינים את החמאס ולא מזמינים את הג'יהד האיסלמי, אז הם יורים טילים. ואם מזמינים את החמאס ואת הג'יהד האיסלמי אז לא מזמינים את אל-קאידה והם יורים טילים (דאי דאי דאינו). ועם כל הכבוד, לחתונות בהם יורים באוויר אני לא הולך!
דוד, זה סיכון שצריך לקחת
שלום עושים עם אוייבים
אורי אני חייב להודות שהרעיון של שלום ריאליטי די הבהיל אותי.
אני כבר רואה איך תהליכי שלום מתפרקים בגלל חוסר ברייטינג
עומר –
לקחתי. גם אני ספקן כמוך לגבי נכונות המנהיגים הנוכחיים להשתתף ברעיון כזה, אבל אני בעד. כבשׂ זה טעים.
דוד –
צודק לגמרי לגבי הירי בחתונות. אני מבין את הצורך בפיצוצים וניצוצות, אבל בשביל זה בדיוק המציאו הסינים את הזיקוקים. מיריות בנשק נפגעים אנשים, והיו מקרים מעולם.
מצד שני, אני בעד להזמין לסולחות. פגשתי לפני כמה חודשים את הרב פרומן מתקוע, שהיה לו רעיון מבריק: לזמן את אובאמה ועוד אחד מבכירי המושׂלמים בעולם, לעלות להר הבית, ולצעוק כולם ביחד "אללהו אכבר".
לזה יהיה רייטינג של 200%.
תומר –
וכרגע הם לא מתפרקים? האמת שלא, כי הם פשוט לא קיימים.
מה שכן, עד כה שמרת על רוגע כללי. אם הצלחתי להבהיל אותך הרי שאנחנו צועדים בכיוון נכון.
לגביי הר הביית, יש לי רעיון טוב יותר!
נקודה זו בעולם עושה רק צרות. לדעתי צריך להרוס את המסגד ואת הכותל ולבנות במקום זה קניון ענק, קזינו נוצץ ומועדון חשפנות. בטוח שהאחים אופר יקפצו על הפרויקט.
תנסה כאן:
israpale.wiki.co.il
בחר את הרעיון החביב עליך, ופתחהו 🙂