לפני שעה קלה חזרתי מארוע משותף לשׂמאל הלאומי, חד"ש ושלום עכשיו, בבית הקהילתי בשכונת הדר, כאן בחיפה (ראו כרזה משׂמאל). עוד ערב רגיל של פוליטיקא זעירה, "מיטינג" בעברית שלונסקאית, מסוג הארועים שפשוט אי-אפשר לשׂרוד ללא בקבוק בירה.
אני הגעתי, לא קשה לנחש, מהצד של השׂמאל הלאומי. אבל החלק המקורי של הערב הגיע לטעמי דוקא מכיוונו של ח"כ דב חנין מחד"ש. המסר שלו היה חד ופשוט: כדי לבנות שׂמאל חדש (או שׂמאל חד"ש – זו היתה ססמת הבחירות של מפלגתו בבחירות האחרונות), צריך להביא לברית משולשת, בה יחברו יחדיו: (א) השׂמאל הרדיקלי, (ב) השׂמאל הציוני, (ג) החלקים המתקדמים יותר של החברה הערבית. אלה, לדעתו, יכולים לעמוד איתן מול הימין ומול איום הפאשיזם (מילותיו הוא).
בקרב אותם חלקים בקהל שלא הגיעו מחד"ש או שׂמאלה (חיי שהוא הותקף גם משׂמאל – תאמינו או לא), שמעתי לחשושים בסגנון "על איזו פלנטה הוא חי?". ובכן, בתום החלק הרשמי של הערב נגשתי אליו, הצגתי את עצמי, ושאלתי אותו שאלה זו בדיוק. הוא ענה שהוא חי בת"א-יפו, ושבכל זאת מדובר באותה פלנטה (גם אם לא באותה מדינה) כמו חיפה. "מה זאת אומרת?", שאלתי. ואז הזכיר לי מפגש קודם שלנו, בו ראיינתי אותו במהלך המרוץ שלו לראשות עיריית ת"א-יפו. "אתם החיפאים," אמר, "בשלים עכשיו לעשׂות מה שעשׂינו בת"א-יפו עם עיר לכולנו."
והוא צודק! בחיפה יש גרעין קשה ופעיל של השׂמאל הרדיקלי. יש ציבור גדול, גם אם דומם, של השׂמאל הציוני (כמו בכל מקום) . ויש ציבור ערבי גדול, מהמתקדמים והמערביים בעולם הערבי כולו. העיר נתונה תחת ענן הזיהום הקטלני מאיזור התעשׂיה בעמק זבולון (שמרעיל לנו את האוויר, אבל לא משלם שום מיסים עירוניים) מחד, ומאידך מאויימת על-ידי פעלתנותם הרעבתנית של אילי נדל"ן תאבי בצע. אלה גם אלה פוגעים בעברים-יהודים ובערבים באותה מידה, ללא שום אפליה. מצד שני, המחלוקות העמוקות הנובעות מהנושׂאים המדיניים אינן נוגעות באופן ישיר לזירה העירונית. נצא מהשטחים או נספח אותם – חיפה תהיה חלק מישׂראל בכל מקרה. יוצא שמכל בחינה אפשרית חיפה עשׂויה להיות מקרה בוחן מושלם למתכון שמציע ח"כ חנין לחברה הישׂראלית בכלל.
לא נותרה, אם כן, אלא שאלת השאלות, המתבקשת מאליה: בת"א-יפו היה זה דב עצמו שעמד בראש המרוץ לראשות העיריה. מי ת/יהיה המועמד/ת בחיפה?
יש משהו שחשוב לזכור לגבי עיר לכולנו והסיבות להצלחתה: היא לא הוקמה יש מאין. היא התחילה כקואליציה של קבוצות תושבים רבות ושונות משכונות שונות ומאג'נדות שונות לגמרי, שעברו תהליך ארוך של שת"פ ואיחוד שלקח שנה וחצי.
חנין הכריז על מועמדותו רק בסוף התהליך הזה, כשהתנועה כבר הייתה קיימת ומגובשת, אבל הוא היה שם לאורך כל הדרך.
כלומר, מדובר בתנועה שצמחה מהשטח. כדי לשחזר את ההצלחה, כדאי קודם למפות את הקבוצות הפעילות שכבר יש בחיפה בנושאים שונים, ושנית – לערוך מפגשים עם בוגרי עיר לכולנו כדי ללמוד מהם מה עבד ומה לא.
אתה? או שהאקדמיה היא מפלט מעשיה של ממש?
מועמד ערבי לא יעבור, כי זאת המציאות, והלוואי שהיה אחרת.
וברור שצריך מישהו לא רדיקאלי מדי, כי גם זה לא יעבור.
ולא חובש כיפה, כי לערבים יהיה קשה מדי, לא דרוזי, כי זה מיעוט מדי….
ולא אישה, או שדווקא כן, כי זה דווקא הצליח יותר מפעם אחת (הרצליה וגו')
מי ירים את הכפפה?
אני לא חיפאי וכנראה שגם לא אעבור, ובכלל, מי רוצה לשחות בביצה הפוליטית?
כשדב חנין דיבר על החלקים המתקדמים יותר בחברה הערבית למי בדיוק הוא התכוון? לאליטות? האליטה האקדמאית אולי? זאת שהשתתפה בניסוח מסמך החזון של וועדת המעקב של ערביי ישראל? אותה אליטה שהשתתפה גם בניסוח הצעת החוקה של אירגון עדאללה או מסמך חיפה? "טובי המוחות" של החברה הערבית הישראלית השתתתפו בניסוח המסמכים האלה, דוקטורים, פרופסורים, אנשים בעלי מעמד והשפעה בחברה הערבית, מסמכים ששוללים, בעזרת מסך כבד של טרמינולוגיה מערבית, מאד "ליברלית", שיח של זכויות אדם, צדק מוסר ושיוויון את קיומה של מדינת ישראל, שוללים אז זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, האם זו החברה המתקדמת? אולי האליטה הדתית? ראאד סלאח? האליטה הפוליטית? טיבי, צרצור, זועבי? ברכה לא שונה מהם בהרבה דרך אגב.
השותפות של חנין דימיונית למרות שכבני אדם, תושבי העיר היהודים והערבים אנחנו סובלים מאותם בעיות וצריכים את אותם פתרונות, שותפות שכדי שתתקיים היהודי אסור שיהיה ציוני ואילו הערבי, פלשתיני בין כה וכה אינו ציוני ואינו אמור להיות(למה שנכפה עליו את הלאומיות שלנו?).
ברית ראליסטית היא של כל השמאל הציוני שגם אותו קשה לאחד, מי שקורא לעצמו מרכז למרות שהוא ת'כלס שמאל ומי שירצה להצטרף מהשמאל היותר קיצוני, בבקשה.
חוץ מזה עיר לכולנו לא היתה רשימה של חד"ש, היה שם גם ליכודניק, הסגן שלו אם אני לא טועה.
אני בעד. נשמע מצויין, מתי מתחילים? מועמד יימצא בתהליך של בנייה ועשייה משותפת, פרוייקט/ים מוגדרים היטב ומתוחמים בזמן ממוקדי מטרה, כאשר מטרת הלוואי שלהן תהיה עצם העשייה המשותפת של כל אותם "שמאלני כל חיפה התאחדו".
יובל אתה סתם אנטי בלי שניסית- דרך עשייה ופרוייקציה משותפת תיווצר התקרבות אד-הוק. ודי לצרה בשעתה.
נעם
אמיתי ס –
צודק לגמרי. מקבל כל מה שאמרת.
**
גדי –
לא ממש מפלט, ולא ממש מועמד. מי מכיר אותי בכלל?
וכן, אם אפשר אני מעדיף מועמדת. אם אפשר.
**
יובל –
לך אני ממליץ להסתובב קצת בשטח ולדבר עם (א)נשים. אתה יורה ססמאות איבה לכל עבר, בלי אבחנה.
**
נעם –
יותר מ"מתי" אני שואל "איך" ו"מי". אתחיל לשאול סביבי. נראה אילו תשובות אקבל.
מה שיובל צודק זה לגבי הליכודניק ברשימה של עיר לכולנו.
הרעיון של עיר לכולנו היה, שהוא מאחד את כל אלה שרוצים להלחם למען החיים בעיר בלי קשר לשמאל ימין.
בעיניי זו דווקא הוכחה לכך שהמילה שמאל מיותרת לחלוטין בשיח, בעיקר כי היא לא אומרת כלום חוץ מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, מה יקרה שם זה חשוב אבל זה תלוי יותר (לצערי) בעולם/בפלסטינים/בממשלה.
מאחר ובניית השמאל מחדש לא תביא למהפך אלא לנסיון מיקסום של הקולות הקיימים (מינוס כאלה שלא אוהבים איחודים, ערבים, וכאלה במרכז המפה שיחתכו ימינה) ולכן אני ממש לא רואה טעם באיחוד השמאל, תחת הכותרת "שמאל".
חוץ מזה תענוג גדול שאתה חוזר לכתוב בבלוג, זה ממש משמח!
חיכיתי כבר המון המון זמן לזה…
דב חנין לראשות עיריית חיפה!
יובל –
אתה לא טועה. אהרן מדואל, ליכודניק, הוא כרגע יו"ר סיעת עיר לכולנו במועצת העיר ת"א-יפו. שיתוף הפעולה בין חירות למק"י בבחירות הללו היה אחד מהשׂיאים, ללא ספק.
**
יאיר –
א) תודה!
ב) אני כופר בהנחה שלמונחים שׂמאל וימין יש משמעות רק בהקשר המדיני. נכון, זו התפיסה המקובלת כיום בציבור, אבל היא חלק מהמצב החולני, לפיו רק המדיני חשוב, והחברתי-כלכלי זניח. צריך לשנות את התודעה, ובעקבותיה את המציאות. (או להיפך?)
בכל מקרה, בת"א-יפו נבחר שם מוצלח ביותר. איפה שהוא כבר ראיתי בכתובים "חיפה לכולנו". למה לא?
דיברתי עם הרבה אנשים, אני ישר הולך לשאלות הכי קשות, הכי חדות ומצפה לתשובות הכי ישירות, אין לי בעיה שערבים ישאלו אותי כי אין לי מה להסתיר.
ברמה מוניציפלית, האם ניתן להרכיב רשימה דומה לאותה רשימת עיר לכולנו בחיפה? אני באמת לא יודע, אני לא יודע כמה תחזיק שותפות יהודית ערבית במצבים של מלחמה כשישראל מתגוננת(בת"א זה לא קרה מאז 1991 ואז לא היתה קיימת רשימה כזאת), במצב של שלום זה לא חוכמה, הצד היהודי(ברובו) בעד הגנה עצמית והצד הערבי פתאום עוטה תחפושת הומניסטית פציפיסטית ואוטומטית מתנגד למדיניות ישראל, זה מזכיר לי את האווירה בעיר בקיץ 2006 בזמן מלחמת לבנון, אווירה מאד קשה, ההתבטאויות הקשות של וואליד חאמיס סגן ראש העיר לשעבר.
חנין דיבר על שיתוף פעולה ברמה הארצית ולזה התייחסתי, אני לא רואה שום סיכוי ושום סיבה לשתף פעולה עם שמאל קיצוני לא ציוני וערביי ישראל, גם המתקדמים שבהם, זו ירייה ברגל, בסופו של יום הם פלשתינים, זה האתוס שלהם, זו הלאומיות שלהם, אני מקבל את זה, אך זה ההפך הגמור מהלאומיות שלנו.
טעות בידך.
פלסטיניות וציוניות הם לא ההפך הגמור, להפך,הם משלימים זה את זה וכל אחד מהם לא יתקיים ללא השני (סליחה, הפלסטיניות לצערנו יכולה להתקיים בלי הציונות).
אסביר את עצמי: ללא מדינה פלסטינית, שתיתן לפלסטינים מדינה לשאוף להגיע אליה, מדינת ישראל תישאר המדינה הזו לנצח. אם לא יקום הפתרון ללאומיות הפלסטינית (מדינה פלסטינית) הפתרון לציונות- ציון- מדינת מופת בארץ ישראל לא תהיה גם היא. אלא, היא תישלט בידי רוב פלסטיני או תהפוך לשלטון של מיעוט על הרוב (סיוטם המפחיד ביותר של הוגי הציונות).
באשר למיעוט הפלסטיני שיחיה בתוך מדינת מופת ציונית יהודית. כמו כל מיעוט, הם יזכו ליחס הטוב ביותר וכמו כל ציוני העולם יקבלו זכות מלאה לעבור לגור ולהקים את חברת המופת הפלסטינית בפלסטין.
אכן בתל אביב נבחר שם מוצלח, והתארגנות "עיר לכולנו" בכל עיר ועיר היא נכונה בעיניי.
אבל כמו שציינתי זו לא היתה התארגנות שמאל, השם שמאל נעדר למרות שבתכנים זה בעצם משמעות השמאל בכל מדינה אחרת בעולם. בישראל יש פעילים חברתיים (שאפילו רואים בעצמם הומניסטים) מחד"ש ועד האיחוד הלאומ.
גם אני כופר בהנחה הזו ששמאל הוא רק מדיני וכו', אבל בארץ זה פשוט לא נכון. בעיניי בדיוק ההתרחקות מאמירה שזה השמאל האמיתי, או שזהו שיקום של השמאל או משהו בסגנון הזה הוא מפתח להצלחת התוכן של מדינת הרווחה היהודית.
אם ניקח את התכנים הסוציאל דמוקרטים, בדגש מרכזי על החינוך החברה והסביבה, נעטוף אותם ביהדותה של מדינת ישראל (לא כמו בתל אביב), ונציע אותם לכל דורש, יהיו הרבה קונים לדבר הזה, ולא רק קונים אלא חברים לתנועה של לקיחת אחריות על החברה.
ואני חוזר למה שכתבת ומבקש להכריע, לא צריך לשנות את התודעה ואז את המציאות, צריך לשנות את המציאות ואז את התודעה, שיטה אחרת לדעתי פשוט לא תעבוד (לכן לא צריך תקשורת ולא צריך לעשות דברים שפועלים על הקיבה של אנשים, צריכים ליצור שינוי מקומי אמיתי).
עיר לכולנו בנויה על קונספט של "חברה אזרחית". יש בהתארגנות זו בשורה אופטימית מאד לחברה הישראלית ולשוחרי הצדק, החירות והשיוויון לכל.למרות שאני לא מסכים עם כל פרט ופרט באג'נדה ובמה שהם מייצגים- אבל הקווים המנחים, מראים לנו שאפשר אחרת וניתן לחולל שינוי אמיתי- ברמה המקומית שבסופו של דבר, בגלים הולכים ומתרחבים יקרין על המרחב כולו.עיר לכולנו מייצגת טרנספורמציה- תהליך רב מימדי ורב מוקדי של ארגוני חברה אזרחית שבזכות האנרגיות שלהם והמחויבות למטרה החברתית- חברו יחד לתנועה אזרחית שהשפעתה גדולה בהרבה מסך חלקיה. דב חנין, היה האיש הנכון בזמן הנכון- אבל לא הוא "הגיבור" בעיני, אלא אלפי הפעילים ששטפו את תל אביב, והוכיחו שבקרב צעירים ישראלים רבים יש מודעות ורצון עז לשינוי פוליטי.
בחיפה, המצב שונה מאד. הרצל כתב- שחיפה היא עיר העתיד, ואבא חושי הוסיף בפאראפרזה- "…וכזו תישאר תמיד !", ואני שואל, האם העתיד מאחורינו ? חיפה היום היא עיר זקנה מאד, הכי זקנה בישראל, ובעלת שיעור ההגירה השלילי הגבוה בישראל. חיפה הופכת להיות העיר המרכזית והחשובה של האוכלוסיה הפלשתינית בישראל, תהליך חשוב מאד שרבים, בעיקר ראשי העיר הנוכחיים- שעפ"י רוב גרים בדניה- כלל לא מודעים לו. בחיפה התקיים לאחרונה הכנס השני בנושא "זכות השיבה והמדינה הפלסטינית החילונית", האם ראש העיר מודע לקיומו של כנס כזה בעירו ?
חיפה הולכת והופכת פריפריאלית, אבל במקום למשוך אליה אוכלוסיה באמצעות כמה השקעות ציבוריות ואמצעים תכנוניים יחסית פשוטים- ניתן למשוך אליה אוכלוסיה ולעודד ביקושים בה. אולם, העירייה הנוכחית רוצים רק את "הצעירים", שזו מילת קוד ללא ערבים, לא חרדים, לא חד הוריות… בקיצור, רוצים עו"ד תל אביבים משכילים ורצוי עם ילדים קטנים.אני כותב את הדברים האלה תוך כדי שיעור בנושא "תכנון וחברה אזרחית" אז המחשבות קצת מתערבבות עם הכתוב. יש המון מה לעשות בחיפה, הכל תלוי ועומד על היכולת שלנו לתקשר בינינו. מסכים- שאין צורך להכריע עכשיו, מי יהיה המועמד, גבר או אישה, גבוה או נמוך.. קודם כל, ואת זה כבר למדנו מזמן, צריך להתארגן.. זה כבר קורה בשכונות מסוימות, בבת גלים, בהדר, דרך קואליציות, הקואליציה למען בוסתן כיאט, פורום ציבורי כרמל, קואליצית נשים, הקואליציה לבריאות הציבור… שתיל מקיימים ב23-24 ביוני כנס בנושא עיר משותפת, שאותו אגב, עיריית חיפה מחרימה…
אז יאללה לעבודה !
יאיר –
מקבל את השורה התחתונה שלך: צריך להתחיל לפעול בשטח.
**
עמר –
האם יש לך הצעות מעשׂיות לשלב הבא? האם יש הזמנה רשמית לכנס של שתי"ל? היכן יערך? התוכל להעלות כאן פרטי קשר של נציגות/י הקואליציא לבריאות הציבור בחיפה?
**
יובל –
הדברים שאתה אומר עצובים מאד בעיני. אני מבין שזו דעתך, אבל מדכדך מאד לקרוא אותה. מקוה שתמצא סיבות לשנות אותה בב"א.
אהלן, הכנס של שתיל בנושא ער משותפת מתקיים בתאריכים 22-24 ליוני, במלון קולוני בשד' בן גוריון, אין לי אפשרות כאן לצרף קובץ. ניתן להתקשר למשרדים בחיפה; שבי: 073-2445307.
אורי, לגבי דרכי התארגנות; כל רובע וכל שכונה צריכים להתאגד בועד ייצוגי ולא ממונה- כפי שקורה היום במרבית השכונות.
ארגוני החברה האזרחית, על תחומיהם השונים- צריכים לשאוף לכמה שיותר שיתופי פעולה, פגישות בינהם, פרוייקטים משותפים ואיגום משאבים.
לגבי הקואליציה לבריאות הציבור, אין לי קשר איתם. נסה לחפש אותם בפייסבוק או לגגל.
לא מסכים עם הניתוח שלך ושל דב חנין.
גם בזירה העירונית יש חשיבות לעמדות פוליטיות- בטחוניות.
העובדה שאנחנו חיים בעיר מעורבת שהבטחון האישי של תושבהי היהודיים הולך ומתערער מעידה על כך.
מיכאל –
אני לא מרגיש שבטחוני האישי מעורער עקב היות העיר מעורבת. אבל אני גר על הכרמל. התוכל לתת הסבר לדבריך?
אני מאוד אוהב את חיפהומשוכנע שיוזמה כזו יכולה להצליח בחיפה אפילו יותר מתל אביב, כי זו עיר שפשוט מדורדרת כמה שנים, כשתל אביב היא עיר שיותר קשה להרוס.
כמו שציין כאן אמיתי, נדמה לי, המפלגה צריכה להיות רק אמצע הפעולה. חשוב להקים הרבה התאגדויות קטנות, כמו שיש כבר בחיפה סביב ואדי שיח ונגד אלימות המשטרה. צריכים גם להפסיק לחשוב פרנואידית כאילו אין שמאל, המציאות היא שלפעמים זה למעלה ולפעמים זה למעלה, והחילופין האלה עושים טוב. שנים חרות היתה מפלגה מוקצית והנה, זה נגמר. בתל אביב עיר לכולנו היא הסיעה הגדולה ביותר.
מעבר לויכוחים עקרים וחסרי תועלת על כל תו, צריך כאן אופטימיזם וגם אהבת העם במובן הפשוט. הרעיונות של השמאל הם הרעיונות העממיים ביותר אחרי הכול.
בהצלחה
מיכאל, יעקב בורובסקי שהתמודד על ראשות העירייה הלך בדיוק על הקו הזה- של הביטחון האישי, ובשיחת טלפון אישית איתי כשניסה לשכנע אותי לגייס את חברי לתמוך בו, גם התעניין לדעת אם זה לא מציק לי שמסתובבים "כל כך הרבה" ערבים בקרית אליעזר. פנייה לרגשות קסנופוביים- היא אמצעי פופוליסטי ידוע, עניתי לו, השוטרים שמסתובבים ברחובות מפחידים אותי יותר