אפלטון, אריק אינשטיין ועוד עניינים ב-א'

אפלטון

בין לבין, שלושה עניינים שלא ברומו של עולם. הראשון: אפלטון. בסוף השבוע האחרון פרסם הבלוגר הותיק אוֹרי קציר, בעל הבלוג "אפלטון", את רשימת 25 הבלוגים החביבים עליו לשנת 2010. וראו זה פלא: אני בינם. אז קודם כל – תודה! ושנית, אחזיר המלצה. באפלטון תמצאו רשימות בנושׂאים היסטוריים לצד עיסוק בענייני היום, רשימות שלא מפחדות לחצות את קו אלף המילים, ודיונים רהוטים ומחכימים. נסו ותהנו!

*** ******* ***

העניין השני: בשבועיים האחרונים שׂמתי לב למערכה ציבורית להענקת פרס ישׂראל לאריק אינשטיין. הדף בפייסבוק עומד בעת כתיבת שורות אלה על 7865 "לייקים". אני מניח שהמספר יגדל בהרבה. מעבר לתמיכה כללית, בקשו יוזמי המערכה מבלוגרים/ות שונים/ות לכתוב, כל אחד/ת, על סיבה יחודית מדוע יש להעניק לאריק את הפרס. הנה שלי:

אחת התכונות הבולטות של הרוק הישׂראלי, אולי של ההוויה הישׂראלית באופן כללי, היא חוסר סבלנות. מוזיקאים, נגניות וסתם בעלות/י אוזן רגישה ידעו על מה אני מדבר. בכל מקום בו אפשר, אפילו צריך, לעצור רגע, לשתוק, לבנות מתח לקראת המשך השיר, תתפרץ להקת הרוק הישׂראלית בדיוק שבריר שניה לפני הזמן. ולא שאני מצפה לתיזמון דרמטי, עוצר נשימה, בסגנון ה-Allman Brothers  או סינטרה. זו נחלת יחידי/ות סגולה. אבל המוסיקא הישׂראלית נשמעת לרוב כמו מי שממהר לגמור ולרוץ לספר לחבר'ה.

כבר מזמן בא הזמן

כבר מזמן בא הזמן

אבל לא אצל אריק. בתקליטים שלו, אפילו בדיסקים המאוחרים, אלה שנתקלתי בשירים מהם ברדיו בטעות, אין ריצה ואין פספוסים. כל תו במקומו ובזמנו. ההישׂג הזה מרשים במיוחד לאור העובדה שמדובר בסולן, שהכלי היחיד העומד לרשותו הוא הקול. בהתחשב בכך שהקריירה שלו התבססה בעיקר על הקלטות אולפן, ואך מעט על הופעות חיות, מדובר בתופעה יוצאת דופן.

אולי אם נדע לקחת את הזמן כשצריך, להגיב באופן חד ומדוייק, ולהשפיע על הכלים שסביבנו בכח האישיות הרגועה ולא בקפיצה מתמדת בראש – אולי נוכל לשפר קצת את מצבנו.

פרס ישׂראל לאריק אינשטיין – כי מזמן בא הזמן.

*** ******* ***

ולסיום – המנהג המוזר שלי לסיים מילים ב-א'. עוד בימיו הראשונים של הבלוג כתבתי טור הסבר לתופעה תחת הכותרת למה היסטוריא, כדי לחסוך לעצמי הסברים חוזרים ונשנים. בחוגים מצומצמים והזויים במיוחד הוא אפילו הפך לסוג של קלאסיקא.

לאחרונה נשאלתי שוב על כך על-ידי אחד מעמיתי כאן בקמפוס, ופתאום נוסף נדבך לתשובה. התכוונה התאונה, והשאלה הגיעה עת עיינתי שוב בספר יוסיפון. חיבור היסטורי זה, שנכתב ככל הנראה באיטליא במאה ה-10 לספירה ומספר את תולדות ישׂראל במשולב עם תולדות העמים מאז דור הפלגה ועד חורבן הבית, כתוב בעברית שבעיני היא המלבבת מכל שכבות העברית המוכרות לי. וכן, מסיימים שם מילים ב-א' כל אימת שרק אפשר.

ובאותו עניין, זה זמן שאני חושד באליעזר בן-יהודה, שהוא האחראי להחזרת המנהג לכתוב סופי מילים ב-ה'. אז שאלתי את האקדמיא ללשון העברית, וזו התשובה שקבלתי מד"ר קרן דובנוב:

אני מניחה שכוונתך למילים שאולות מן היווניות ומן הלטיניות המסתיימות ב-iya או ב-a סתם. אכן מילים אלו נכתבות בדרך כלל באל"ף בסופן בלשון חכמים (לפי תעתיק האותיות מן הלשונות האלה, אל"ף כנגד אלפא). לפיכך במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית כותבים ערכים אלו באל"ף בסופם. ואולם למעשה כבר במשנה כתוב, לדוגמה, הגמונייה, ובתלמוד הירושלמי מוצאים אנדרלמוסייה ועוד.

ובכן, שני חידושים:
(א) האיות ב-ה' הוא קדום, אף אם לא רווח. בן-יהודה לא אשם!
(ב) גם המילון ההיסטורי של האקדמיא ללשון העברית כותב סופי מילים ב-א'. אני מוזר, אבל לא לבד!

עד כאן להיום. בפעם הבאה, שוב פוליטיקא.

5 תגובות על הפוסט “אפלטון, אריק אינשטיין ועוד עניינים ב-א'

  1. חוגים הזויים ומצומצמים במיוחד?
    oh well..
    נחמד לקרוא גם לא פוליטיקא. ביוסיפון המילה עובדא כתובה כהלכה או בה'? 🙂

  2. "מוזר – אבל לא לבד" זו אכן הגדרה קולעת 🙂
    האמת שהשימוש בא' כאות מסיימת הפך להיות חביב גם עלי וכבר נראה לי הגיוני למדי. בסוף אתה תייצר מהפכה (אם לא פוליטית, לפחות בכתיב).

  3. אישית אני רואה את הנוהג לכתוב בא' כקוריוז לא מזיק. כיוון ששתי הצורות נכונות אין לי העדפה.

    אף על פי כן צרם לי השימוש במילה "ויקיפדיא". הרגשתי האישית היא שהמילה ויקיפדיה היא מילה חדשה, ושיש לה כתיב אחד בלבד. ברור לי לגמרי הטיעון הפורמלי כי ויקיפדיה ואנציקלופדיה הם מאותו המבנה. עדיין, הרגשתי היא שיש כאן אילוץ של כללים לא נהוגים כלפי מילה חדשה. כנראה שההגדרה הקולעת לדעתי בנושא היא " מוזר, וכנראה לבד"…

  4. רוני –
    לא זכור לי שפגשתי את המילה ביוסיפון.

    יניב –
    אם צריך לבחור, ברור לאיזה כיוון אלך. אבל אני חש עליה קלה במפלס הא'לפים.

    אנונימי –
    אין כאן טיעון פורמאלי כלל. היטבת להגדיר את התופעה כקוריוז.
    עם זאת, כיון שהערתך מצאה חן בעיני מאד, אני מציע עסקת חליפין: את/ה תחשׂפי את זהותך האמיתית, ואני אעבור לכתוב ויקיפדיא ב-ה' למשך שנה שלמה. לוקח/ת?

  5. שכנעת אותי. 🙂
    כיוון שכתבתי ממחשב שונה מבד"כ נעשיתי אנונימי. שקלתי לכתוב הודעת הזדהות, אך החלטתי שזה לא מספיק חשוב לקוראים.

    כל הכבוד על הגמישות המחשבתית! בד"כ המחסומים הקשורים להרגלים הקטנים הם הקשים ביותר להסרה.

סגור לתגובות.