הקיץ בעיצומו, וכך גם הדיבורים על הגולן. נשׂיא סוריא שלח איגרת לחיילים בצבאו, בה הוא מבטיח שסוריא תפעל להחזרת הגולן לריבונותהּ. "הכוח לא מבטל את זכויות העמים," כתב, "ההתיישנות לא חלה עליהן, ועובדות ההיסטוריה מוכיחות כי הרצון של העמים הוא החזק והוא זה שמנצח בסופו של דבר." כבוד הנשׂיא מבין אולי באוֹפְתַמוֹלוגיא, אבל בהסטוריא אין לו מושׂג. רצון של עמים נכנע לא פעם לכח הזרוע, ועד כמה קשה לשחרר שטחים שאבדו במלחמה הוא יכול לשאול את התושבים-לשעבר הגרמנים של ברסלאו, קניגסברג ושטטין.

germany1871 העם יחליט על הגולן    העם יחליט על הגולן

יו"ר האופוזיציא, מאידך, נתקף רוח נבואית. "המקום הזה ישאר לנצח חלק ממדינת ישׂראל," הכריז (בהודעה מצולמת; לשטח הוא לא טרח להגיע) לרגל חגיגות ה-30 ליסוד קצרין. קשה לאמר למה בדיוק התכוון ראש האופוזיציא ב"לנצח". אחרי הכל, הנצח מחזיק בתוכו המון זמן. במצבנו העגום, כשלא ברור אם המדינה תתקיים אפילו בעוד שנות דור, דבריו נשמעים חלולים מתמיד.

מפתיע ככל שהדבר ישמע, היה זה דוקא ראש הממשלה שהשמיע אמש דברי טעם, בטקס שנערך לכבוד בוגרי המכללה לבטחון לאומי: "כל אזרח בביתו חייב להיות שותף במאמץ להגן על עצמו ועל משפחתו, ולא להטיל את כל האחריות רק על המנגנון הציבורי ממשלתי." אמנם, עבור רה"מ שימשו הדברים תירוץ לכך שהמדינה אינה מתכוונת לשׂאת בעול שיפוץ המקלטים, אך דבריו נכונים בהרבה ביחס לגולן. על כל אזרח ואזרחית להפסיק לשׂאת עיניים למגנון הממשלתי, ולקחת אחריות על גורל הגולן!

אבל כיצד?

responsibility העם יחליט על הגולן

ראשית, צריך לגבש דעה – עבור איזה הצעה סורית תהיה/י מוכן/ה להחזיר את הגולן או חלקים ממנו? האם תהיי/ה מוכנ/ה להחזיר בכלל אי-אילו שטחים? מדובר בשאלות מורכבות, שכן גם פרטי ההצעה (התאורטית) וגם השאלה "אילו חלקים?" הם בגדר משתנים בלתי-ידועים. יש הרבה על מה לדבר. וככל שנרבה לדון בעניין, ונגבש עמדה מושׂכלת ככל האפשר, כן תקטן האפשרות של היושבים על כס השלטון להבטיח הבטחות שוא ולטוח את עינינו בגיבובי דברים חסרי-שחר (על הנצח, על פיצויי עתק שלא ישולמו לעולם, ועוד כיד הדמיון הרעה).

אבל גיבוש דעה הוא רק השלב הראשון. השלב השני הוא להחדיר לתודעה הציבורית שאסור לממשלה להחליט על שום צעד לגבי הגולן (או לגבי הצעה סורית מעשׂית שתעמוד אולי, ביום מן הימים, לדיון), ללא הסכמת העם!  אם רוצים, אפשר לנהל בנושׂא משאל עם. אם לא רוצים משאל עם, יכול ראש הממשלה להתפטר כאשר תעמוד הצעה על הפרק, ולהעמיד את מדיניותו לאישורו הציבור בדרך של בחירות כלליות לכנסת. בכל מקרה, לציבור אסור להסכים לעוד צעדים חד-צדדיים, כאלה שהממשלה עושׂה בלי להדבר עם הריבון האמיתי שלה – העם.