ביזיון! (רשמי מערב גדול של הכדורסל הישׂראלי)

תמצית המכביזם היא לקוות תמיד לטוב. כך בחנוכה המקורי, כאשר נוער הגבעות החשמונאי התחיל פתאום להאמין שאפשר לנצח את היוונים. העקרון הבסיסי הוא: אנחנו נמשיך להאמין ונעשׂה את שלנו על המגרש, והנס כבר יקרה מעצמו. בסוף אנחנו ננצח, כי מי כמכה באלים יהוה? לפיכך, אשמור על רוח חיובית בבואי לתאר את גמר הפיינל-פור.

בעזרת השארפ ישתבח

בעזרת השארפ ישתבח

בניתוח קר, זה היה יכול, אמור להיות אחד הערבים הגדולים בדברי-ימי הכדורסל הישׂראלי. משהו בסדר גודל של נס באדאלונא, גביע אירופא בפיוניר בלגרד, מדליית כסף באליפות אירופא, מקום שביעי באליפות העולם, האליפות של גליל ונס שארפ. ארוע שיחקק בזכרון, שיהיה חוויה מכוננת עבור דור של אוהדי/ות כדורסל צעירים/ות. היום בו אליפות המדינה חזרה להיות תחרותית לחלוטין. הרגע שגרם לביטול הפיינל-פור ולהחזרת סדרות הפלייאוף. הרגע שהחזיר את הקהל ליציעים ולכורסאות הטלוויזיא. הרגע בו מכבי הפסידה אליפות שניה ברציפות. הרגע שעדיין לא הגיע. עדיין.

אני אוהד מכבי מאז העונה של 1976/7. הייתי אז ילד רך, וחליתי באותו חורף מאד. בבית-החולים צפו כל האבות המודאגים במשׂחק בטלוויזיא אחת בשחור-לבן. נדמה לי שזה היה נצחון גדול, על צסק"א או יוגופלסטיקא, אינני זוכר. למובילרג'ירג'י כבר היית בריא בבית. באביב נולד גביע אירופא חלוצי. מאז אני מכביסט. מקוה תמיד לטוב, ומביא את הנס בחשבון.

אז מה פתאום התחלתי לעודד את חיפה? כן, גם קצת לוקאל-פטריוטיזם כרמליתי, אבל בעיקר רומנטיקא. אני עדיין מאמין שלו הצליחה חולון לעבור את גליל, היתה מעיפה את מכבי בחצי הגמר, ואז גונבת גם את הגמר מהפועל מגדל. והייתי שׂמח עד לב השמיים. לא משׂנאת מכבי פתאומית שקפצה עלי, חו"ח השיויצ"ל. מאהבת כדורסל.

אז הערב הכל היה ערוך למשׂחק גדול. השׂחקנים הגיעו דרוכים, והמאמנים עירניים. כדורסל טוב ואגרסיבי במידה התחיל להיות עובדה. השריקה להפסקה סימנה הבטחה גדולה להמשך. ושם חיכו לה השופטים, נחושים לחרב את הכיף כמו שוטרים חזיריים שמתפרצים למסיבת שחרית הימים של פריץ החתול.

שופטים יצאו מדעתם. כבר בתחילת המשׂחק התגלו סימנים של שריקה צמודה, שמתוך אופטימיזם פרגמטי יחסתי לרצונם לבסס סמכות לקראת החצי השניה, בה יניחו לשׂחקנים להביא את הדברים לידי הכרעה בעצמם. אך לא. השריקות נתכו מכל עבר, והמשׂחק נתקע. הרבע השלישי נמשך לנצח, עם זריקות עונשין התקפה אחר התקפה וטקס הזוי של זריקה מחצי מגרש אחרי שהרקדניות פזזו כבר במשך דקה שלמה. בערך 27 זריקות עונשין בשלישי מתוך 74 במשׂחק כולו. 60 עברות בסך הכל, כלומר עבירה כל 40 שניות. בקרב הפנדלים שהתפתח עבדו האחוזים לטובת תל-אביב. 85:72 למכבי בסיום.

ועוד אהבתי את התרומה של שארפ ובורשטיין. שני השׂרידים לקבוצות הגדולות של העשׂור, הם קלעו שתי שלשות כל אחד, ברגעים קריטיים כולן. שניהם שׂיחקו נהדר באופן כללי, והם שנצחו בעצם את המשׂחק.

עיניים על הכדור

עיניים על הכדור

אהבתי את הנחישות של השׂחקנים בשתי הקבוצות, שבאו דרוכים וחדים. לרוע המזל, באין כדורסל אחר הם נאלצו להסתפק בצלילה לכדורים תועים, ובקטטות מזדמנות. על אף זאת, רוח המשׂחק היתה ספורטיבית מאד, ואיש לא נפגע. ראויים לציון האומץ והכשרון של דאור פישר – 19 נק' 11 ריב' 7/9 מהשׂדה, רובן במחצית השניה. נותנים פתח לתקוה גם הגרון הצרוד והגאוה של הרוזן ג'ף. לשנה הבאה הוא צריך להשאיר את כל שׂחקני המפתח, ולהתחזק בשׂחקנים טובים יותר בעמדות האחרות. אם יש לו הכסף להשקיע, המשבר הכלכלי עשׂוי לפתוח חלון הזדמנויות רחב במיוחד בקיץ הקרוב.

ויותר מכל הייתי מרוצה מהקהל. את מילות השירים אמנם איני תמיד מבין, אך דומני שלא הושרו קללות ודברי נאצה. מאידך, הציבור מילא חובה דמוקרטית גדולה בהבעת דעה בפרהסיא. נימוסי הספורט דורשים שהשׂחקנים וההנהלות ימעטו ככל האפשר להתייחס לשופטים, וכך היה הערב, וטוב שכך. על הקלקלה נותר למחות הקהל. וכך באמת ואמונה, באחדות שורה ושירה איתנה, פעמיים לאורך הערב: אי-שם בתחילת הרבע הרביעי ושוב בזמן טקס חלוקת המדליות,.פצחו אוהדי שתי הקבוצות יחד במחאה ישירה דמוקרטית וצודקת על השיפוט שראינו הערב ~

ביזיון!

9 תגובות על הפוסט “ביזיון! (רשמי מערב גדול של הכדורסל הישׂראלי)

  1. לצערי עבדתי ולא חזיתי במשחק.
    כמה מאכזב לגלות שאתה מכביסט ועוד תל אביב…
    אבל אני לא אחזיק זאת נגדך, כמו שאומרים.

  2. האמת היא שקשה לי עם הכדורסל הזה בישראל, בתור אוהד בית"ר חונכתי לשנאת הפועל, ולאור המצב בו הבחירה היא בין הפועל י-ם ומכבי ת"א בבחינת "זה נבלה וזה טרפה" אני הייתי תמיד קרוע בשאלה את מי אני שונא יותר.
    פעם הייתה בית"ר י-ם בכדורסל, צריך להקים אותה שוב.

  3. דוד –
    בתואר אוהד בית"ר אני משער שעבורך גם Haifa Heat מחוץ לתחום? נשארה לך חולון, ובשנה הבאה נתניה (ההימור שלי להפתעת העונה הבעל"ט).
    וכמו שאמרת, היה היתה בית"ר ירושלם גם בכדורסל. אולי תארגן איזה קומץ ותתחילו למכור מניות…

    ככל שאני חושב יותר על המשׂחק הזה, אני חושב שאשכנזי שגה כשלא התחיל ללכת בסוף הרבע השני עמוק לספסל. בהתחשב במשׂחק שהתפתח, היה צריך להושיב את המובילים על הספסל כל הרבע השלישי, ולהגיע לרביעי עם פרקינס, ג'פרסון, דיקסון, מזרחי, פורת וקוז'יקרו – כשהם עם רגליים טריות ונקיים יחסית מעבירות.

    והיה מקום לפלייאוף אמיתי כבר השנה.

  4. ואני בכלל טוען שלו הפועל היתה משכילה להיות פחות אווילית בחצי הגמר אזי האליפות היתה אדומה. כי דווקא מולנו מכבי היתה, להערכתי, משחקת רדופת פחדים.
    אבל, אנחנו מפגרים ולוזרים. וטוב עשו אלוהי הכדורסל שלא העלו את הפועל לגמר ואף לא למקום השלישי. כי גם בפרספקטיבה עונתית לא הגיע לקבוצה הזו. קבוצה שמפסיקה לשחק באמצע הסיבוב הראשון אינה ראויה להתמודדות על תואר.

  5. ערן –
    אני מוטה להסכים עם כל דבריך. בגמר ירושלם-ת"א אין לי ספק שהאליפות היתה הולכת אליכם. לכן השתוקקתי לחולון בפיינל-פור – להערכתי לא חיפה ולא מכבי היו מנצחות את המפ"ג בגמר.

    מבחינת כדורסל, לא מבין מה קרה השנה לקבוצה של גודס. ציינת בצדק לגבי שני חצאי העונה. אבל גם באירופא, בחצי הראשון, היו נפילות קשות. וכל זה בקבוצה שדוקא היו לה כשרון, ואפילו חיבור בין השׂחקנים. לא ברור, ולא ראיתי מספיק כדי לגבש דעה.
    מצד שני, לפחות הישׂג אחד יכולים במלחמה לרשום העונה, לדעתי, וזה הראש של אפי בירנבוים.

    אגב, כמה אלוהים אתה חושב שהכדורסל צריך?

  6. לגבי כמות האלוהים – התשובה ברורה: כל קבוצת כדורסל צריכה אלוהים משל עצמה.
    הרי ברור שהאלוהים של אוהדי הפועל הוא אחר מזה של אוהדי מכבי. זה של אוהדי מכבי היה אל אוהב ושומר כל עוד הקבוצה הקריבה קורבנות בדמות קבוצות ליגת העל שנזבחו אחת אחרי השניה במקדש המכבים אשר ביד-אליהו.
    לעומתו, האלוהים של אוהדי הפועל הוא אל עם חוש הומור מפותח במיוחד וחיבה ליחסי סאדו-מאזו. בדרך כלל הוא מנמנם (וגם התופים במלחה מעירים אותו רק לעיתים רחוקות), חוץ מפעם אחת בשנה בה הוא נזכר שצריך להפגין נוכחות ולהילחם באלוהים של מכבי – רק שבדרך כלל הוא נהג לבחור באיזה משחק חסר חשיבות בסיבוב הראשון.
    בשנים האחרונות הוא כנראה לוקח איזה סם ממריץ, כי הוא קצת יותר עירני, מצד שני גם האלים של קבוצות ליגת-העל האחרות החלו לנער את האבק.
    בקיצור, יש אולי סיכוי לקצת תחרותיות בליגה גם בשנים הקרובות. כנראה שהחולשה של מכבי זה יותר מעניין של חוסר מזל בבחירת הזרים, או בבחירת המאמן. "אימפריות נופלות לאט", אבל בסוף, הן נופלות.

  7. שבעה אלוהים.

    אלוהי הרכזים, אלוהי שוטינג הגארדים (איך זה בתור שגיאת דקדוק עבורכם?), אלוהי חצי הפינה, אלוהי מספרי הארבע, אלוהי שחקני הציר.
    ועוד שניים, האלוהים של מכבי, והאלוהים של פיני גרשון.

  8. חברים, אתם מציגים תמונה תיאולוגית מורכבת. מצד אחד אלים מקומיים, הקשורים לקהילה. מאידך אלים כלליים, מפקחים על תחום במשׂחק. לפי שיטה זו אטען שיש גם מקום לפנות לאלהי ההגנה וההתקפה.

    להפועל למיניהו יש גם גיבור – צ'ה. לא ברור לי היקף הפולחן שלו, אבל על איסור תמונה מעריציו עוברים בודאי. צ'ה עומד בעוינות פתוחה עם בית חשמונאי, אך יש לו ברית מלח עם מלכי-צדק וחבורתו.

    בכלל, המונח "הפועל" אינו חד משמעי. מצד אחד, ברור שמדובר באוסישקין ת"א. מצד שני, קבוצה בשם הפועל ת"א עדיין משׂחקת. בשנה הבאה צפוי להיות דרבי. מצד שלישי, הפועל מגדל, שכבר שנים מהוה היריב המרכזי מן הצד האדום.

    אני מסכים עם יניב שהתחרותיות חוזרת. כיון שכבר הבהרנו שאני מכביסט, ועל כן צופה טובות, אצרף את רשימת המשאלות שלי לעונה הבאה:

    מכבי חיפה – הרוזן ג'ף לא נבהל מהמשבר הכלכלי, ומעלה את התקציב מדרגה. כתוצאה מכך, נשארים ג'פרסון, פרקינס ושאר השׂחקנים המובילים של הקבוצה. בנוסף להם מצטרף טרוויס ווטסון מהפמ"ג. מלפפון הקיץ הלוהט ביותר תהיה החתמתו של טל בורשטיין על החוזה הגבוה ביותר לישׂראלי מחוץ למכבי מאז ומעולם. לפחות חצי-גמר ביול"ב ופיינל-פור מקומי.

    אליצור מכבי נתניה תרכב על הגל של עולות חדשות בליגת העל ותסתער על הפיינל-פור כבר בשנתה הראשונה.

    פיינל-פור תש"ע : מכבי, חיפה היט, נתניה, חולון.

סגור לתגובות.