שבת

לאדוני אמור: שבע פעמים ושבע פעמים יצאתי ליום חופש – מגיע לי יובל. עניין של זכויות עבדים. עניין יציאה משעבוד לחירות. שבת.

השבת נסענו לירושלם. נסענו בשבת. בבוקר. בשכונות המערביות של העיר בואכה גינות סחרוב חללנו שבת בפרהסיא. על ציר הרצל העניינים חזרו להיות רגילים. תנועה קלילה, נהיגה חופשית.  מגיעים – מנוחה ונחלה, גפן ותאנה בדרך. חירות. מהרתי והרהרתי באותן שאלות הרות גורל של יהדות ודמוקרטיא, סוציאליזם ואחוות העמים. ציונות, נו.

ברקע – מהומות השבת החרדיות. מעין פוגרומצ'יקים נגד השלטונות. יהודים מהעדה האלכסנדרינית, עם התרסה מהוסה וכיבוש זוחל. בסלון, דיונים על בנקים תורניים ותחום העירוב. בקבלת שבת האחרונה של ק"ק קריית היובל נצבעו עמודי העירוב "מהדרין" בשלל צבעי הקשת. עניין של גאוה שכונתית. לשכונה יש גם קבלת שבת משותפת לציבור פעם בחודש, רשימת דיוור דוא"ל, וחיי קהילה שוקקים. מהבחינה ההלכתית-פוליטית, מסתבר שאיש הישר בעיניו יעשׂה. כשעושׂים את זה בערבות הדדית, מתוך חירות הבחירה, ובשיתוף פעולה – אז ישר דמוקרטיא.

גם היהדות נגזרת איכשהו מן השבת. ראשית, משום שזה הוא יום המנוחה הרשמי של המדינה. החלטה אזרחית פוליטית מן המעלה הראשונה נקבעת במקרה זה לפי אמות מידה דתיות. בנוסף ליום המנוחה השבועי, שהשתרש ברוב העולם ככולו, מעלה התורה על הדעת ממכלול רחב יותר של חקיקה סוציאלית מובהקת על בסיס שבע, ובכלל כלים כלכליים מתוחכמים כגון שמיטת הקרקעות והחובות, ואף היובל המֻתולוגי. כאן גם יהדות, גם סוציאליזם.

ומה עם אחוות העמים? ככל שאני חושב יותר על שאלת הציונות, כך אני חוזר להרצל. הוא הבין לגמרי עד כמה יכול להיום נעים בארץ, אם יום אחד יפרוץ פה פתאום שלום. יהודים, מושׂלמים, נוצרים – דוברי עברית, ערבית, ועוד מגוון שׂפות – יחיו כאן בארץ אלה בצד אלה בשלום ובשלווה. עד כמה שאני זוכר את אלטנוילנד, אפילו לא היה צפוף אז בארץ. זה כנראה כבר לא יקרה.

אבל השאיפה צריכה להיות אותה שאיפה: השכנת שלום בארץ ומן הארץ בכל חוג העולם. תחת כובע ההיסטוריון אני יודע כי העניין חסר תקדים ובלתי סביר באופן קיצוני בקנה מידה של פחות מאלפיים שנה. תחת הכיפה השקופה אני מרצה לעצמי לשער שריבוינה לצדנו. ודאי מעבר לכל ספק שגם האדמו"ר מצימערמאן (מילים).

3 תגובות על הפוסט “שבת

  1. הי אורי,

    דיברת בלשון רז למביני דבר. יש הרבה מה לומר בנושא, אך אני חושב שאת דעותי בנושא כבר למדת, ואינני רוצה לחזור לטורח.

    לגבי האדמו"ר מצימערמאן, הנה לך עוד סיבה לשנאת יהודים.

    אחד הסיבות שבגללן ביקשו הנאצים לסלק את היהודים (בדרכים כאלו ואחרות), היה בגלל נטייתם של יהודים להתפלפל.
    רוב בני האדם רואים את המציאות בצורה ישרה וברורה: כדברי השיר, אלוהים לצידנו, אנו הטובים והרעים צריכים למות. אבל האדמו"ר מצימערמאן, ואיתו המידלע הסוציאליסטית, באז, מהרהרים הרהורים ומתפלפלים בדברים אסורים. הם שוברים את האחדות, ומפרקים את המחשבה הדורשה לחיים טהורים ונכונים.

    במידה מסויימת הם מזכירים לי את סוקרטס שכפר בכל, וגם בצדקת המלחמה הפולופונזית. שמעתי שאחת הסיבות להוצאותו להורג הייתה כפירה זאאת בצדקת המלחמה הפולופנזית. את היהודים הוציאו להורג כיוון שהחלק המשכיל שבינהם, כפר בצדקת מלחמת העולם הראשונה.

    הרי לך סיבה טובה להיות שנוא.

  2. טל –

    על שׂנאת ישׂראל אכתוב עוד הרבה הקיץ, ב"ה.

    לגבי סוקרטס, הבעיא לא היתה בכפירה בצדקת המלחמה הפלופונסית, אלא בכך שהיה מחנכו של אלקיביאדס, שבגד בעירו פעמיים והמיט עליה חרבן. (אם נרצה ללמד זכות, בגד פעם וחצי, ואחרי שהמיט חרבן עוד ניסה לתת עצות איך להציל, לשווא).

    לשון רז – סנדרום ירושלם מכה שנית.

  3. אורי,

    הנה לך עוד משפט שמטריד את מנוחתי. בדקתי קצת בויקיפדיה האנגלית (שאותה אני מעריך), וגילתי כמה דברים שדי בהם כדי להוציא את סוקרטס להורג (http://en.wikipedia.org/wiki/Trial_of_Socrates)

    הבחור נחשב לסופיסט. הסופיסטים, היו מוריהם של הדמגוגים באתונה, או בעצם של אליטה קטנה ועשירה שככל הנראה יכלה לשלם למורי הרטוריקה השיקרית, ללמדם כיצד ניתן להוביל את הקהל באף. הדבר הזה כשלעצמו, היה בו כדי להטות את השיפוט הציבורי הנבון.

    הוא הרים שני תלמידים שהיו מעורבים בפגיעה בדמוקרטיה האתונאית (אלקיבאדס כפי שציינת, וקריטיאס בהשתלטות האוליגרכיה ב-411).

    הוא עצמו, דאג להראות לכל אחד מסביבו שהוא אינו יודע דבר. צא ושער בכמה אגואים פגע בדרך. תאר לך אדם רם מעלה, שפוגש בו איש להגני ומכוער, ומצליח להראות לו, שבעצם אין הוא יודע דבר. רק על כזה דבר היה ניתן להוציא אנשים להורג.

    בנוסף הוא דיבר נגד הדמוקרטיה. רע מאד….

    הבחור כפר בדת (אני מכיר כמה נוצרים חביבים, וכמה יהודים שסיימו את חייהם על מתקני הוצאה להורג, רק בעוון הכפירה בדת המקובלת). מסינקלר אני יודע, שניהול לא נכון של טקס דתי היה יכול לעלות למנהל הטקס במשפט ציבורי.

    קח את כל אלו, לעיר מוכת הפסדים ויגון, שמחפשת לשקם את עצמה. עיר שמחפשת אשמים כדי לתלות אותם.

    קח משפט שנערך בקרב המון נסער, כשיש לא מעט אנשי יכולת, שמחושבים שסוקרטס מכניס רעיונות רעים של ביקורת בכל היקר לחברה האתונאית. יש שם מספיק אנשי יכולת שנמאס להם מהנפיחות הדשנה של מר סוקרטס. קח אנשם, שמתנהג ביהירות כלפי שומעיו. קח את כל אלו והנה לך מתכון לאסון.

    אני לא מצליח לראות איך באווירה כזאת, במשפט מהיר שנערך בתוך יום, יכולה לצאת תוצאה הגיונית ושקולה…

    אני בהחלט יכול לראות מדוע הוצא סוקרטס להורג.

סגור לתגובות.