בהרצליה הפרטתי את כנסת ישׂראל

לאחרונה התבשׂרנו שכנס הרצליה השמיני, הנערך תחת הכותרת "ישׂראל בשנת ה-60: הלעולם חוסן?", יקיים את יומו הראשון במשכן הכנסת. הנושׂא פורסם באמצעי תקשורת שונים, וגרר תגובות מתגובות שונות (מקבץ בלתי-אקראי בעליל אפשר למצוא כאן.)

מעניינת במיוחד הכותרת הראשית בידיעה של שחר אילן, כתב The Marker. הכותרת מבשׂרת טובות: העובדה שהיום הראשון של כנס הרצליה יערך במשכן בירושלם אינה פחות מאשר "פשרה היסטורית". פשרה בין מי למי? מסביר הכותב: מאז שבחר רה"מ לשעבר אריאל שרון להכריז על תמיכתו ב"מפת הדרכים" (2003) ועל תכנית ההתנתקות (2004) דוקא בכנס הרצליה, פרץ סכסוך חריף, אותו הוביל יו"ר הכנסת דאז, ראובן ריבלין. טענתו של ריבלין היתה – תכניות מדיניות מן הדין שיוכרזו מעל במת הכנסת דוקא, ולא בכנס המאורגן על ידי מכללה פרטית.

 

 (וויקיפדיא: ראובן ריבלין).

בחירתו של רה"מ שרון, כמו גם של פוליטיקאים רבים אחרים, אינה בלתי-הגיונית. קל ונעים יותר לנאום מעל הבמה המכובדת של כנס הרצליה. המארגנים עושׂים עבודתם למופת, הנאום המרכזי מתוזמן להפליא עם מהדורות החדשות המרכזיות, הכיבוד ללא דופי, וחשוב מכל – הנואמים בכנס הרצליה אינם חשׂופים לקריאות ביניים. ההתנגדות החריפה ביותר שמרשים כללי הטקס בכנס הרצליה היא מחיאות כפיים מנומסות מדי. לא פלא שריבלין ואחרים טוענים שהעברת הדיון הציבורי לבמה פרטית, כמו זו שמציע כנס הרצליה, מהווה פגיעה חמורה בדמוקרטיה.

"במרכז הבינתחומי," מדווח אילן, "רואים את הדברים לגמרי אחרת. שם טוענים שבכל הדמוקרטיות החשובות יש מסורת של פוליטיקאים שמצהירים הצהרות חשובות בכנסים אקדמיים." מבלי להכנס לדיון על נכונותה של הטענה, מאלף לראות מהי בחירתה של ה"דמוקרטיה" הישׂראלית כבמה ראויה. לא האוניברסיטה העברית, ה-alma mater של האקדמיא הישׂראלית כולה. לא הטכניון, שהעמיד משורותיו זוכים בפרס נובל. לא. הבמה הראויה לדיון ציבורי במדינת ישׂראל היא זו של "המרכז הבינתחומי הרצליה", המאייש את "בית ספר אריסון למנהל עסקים", את "בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה", ואת "בית ספר סמי עופר לתקשורת" במיטב המרצים שפיתה בכסף טוב מהאוניברסיטאות הציבוריות. אכן, קשה לחשוב על דרך מובהקת יותר וסימלית יותר לחזק את קשרי ההון והשלטון, מאשר באמצעות טיפוח המוסד האקדמי הפרטי של בעלי-ההון, בזמן בו מערכת ההשׂכלה הגבוהה הציבורית נלחמת על חייה.

יחסי הכוחות האמיתיים בין המדינה לבין ההון ניכרים מדבריו של פרופ' עוזי ארד, ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה של המרכז הבינתחומי: "בשנת ה-60 למדינה היה רצון לעשות את הכנס יותר ממלכתי וטקסי ולערוך אותו בירושלים. לדבריו, הם לא רצו לעשות את זה במלון וגם לא בבנייני האומה אלא דווקא בכנסת." הם ניכרים עוד יותר בתגובתה של יו"ר הכנסת, הגב' דליה איציק, שגם אמורה לנאום בכנס: "אני מרגישה שזה ניצחון חלקי… זה מסוג הדברים שאני מנסה ואלוהים גדול. אני מרגישה שהבית הופך להיות יותר משמעותי."

והנה כל התורה על רגל אחת. עבור יו"ר הכנסת, העובדה שמארגני כנס הרצליה מואילים בנדיבותם לקיים יום דיונים אחד בירושלם, ודוקא בכנסת, הינה "ניצחון חלקי". המשכן כבר מזמן אינו משמעותי, ועל אף כל מאמציה של יו"ר הכנסת, שינוי של ממש יכול לבוא רק מאלהים. את כל זה מנסה בטאון הבית של הימין הכלכלי למכור לנו כ"פשרה היסטורית". אך האמת היא שפשרה אין כאן, ודאי לא ניצחון חלקי של הכנסת, אלא דוקא תבוסה מהדהדת. המנצחים היחידים הם בעלי-ההון, שיראו לכולנו מי כאן בעל הבית. ומה אכפת להם? חגיגות כאלה יש רק פעם בעשׂור. מעתה אמור: לשנה הבאה במרכז הבינתחומי הרצליה, ובא לציון גואל, ולשָׁבֵי פשע ביאכטה במרינה.

 (תמונה: The Marker).

11 תגובות על הפוסט “בהרצליה הפרטתי את כנסת ישׂראל

  1. פינגבאק: בהרצליה הפרטתי את כנסת ישׂראל

  2. אוֹרי, אהבתי את מגוון התחומים שאתה מסקר בבלוג שלך שמשתייכים לתווית החברתית במיוחד עם הגיוון של הפרסום האחרון. בנוסף, השימוש בלטינית מחכים ומעשיר את הטסט. הצטרכתי לגגל את הביטוי האחרון לשם הבנה מלאה שלו
    אורי

  3. שמעתי כבר בעבר אמירות מפי חברי כנסת מסויימים שכנס הרצליה מבזה את ההליך הדמוקרטי, מכיוון שמנהלים בו דיונים שאמורים להתקיים על במת הכנסת. אבל מהיכרות אישית עם הכנס (שימשתי פעם כמתנדב באירגונו) אני מוצא שיש בטענה הזו גיחוך רב. הדיונים בכנס כזה הם ברמה שטחית למדי, ורוב המרצים לא מחדשים כלום. למען האמת הרושם שקיבלתי היה שהמרצים אפילו לא התכוננו לנאומים, סתם עלו על הבמה ודיברו לאט ובמעגלים. הפונקציה העיקרית שהכנס ממלא היא פגישת מחזור של המשתתפים בו – אנשי הממסד הפוליטי, הבטחוני, הכלכלי והאקדמי. מצד שני בדרך כלל גם הכנסת מצטיירת כמועדון חברים לבילוי משותף ולניהול ויכוחים, כך שמהבחינה הזו בהחלט אפשר לראות את כנס הרצליה כמאיים על ההגמוניה של הכנסת כמוסד בעל תדמית של חשיבות חסרת קשר למציאות הגדולה ביותר.

    שרון בחר להודיע על מפת הדרכים (מישהו זוכר מה זה היה?) ולאחר שנה על תוכנית ההתנקות במסגרת נאומיו בכנס הרצליה. אם נזכור שבעקבות כך שרון איבד את תמיכת רוב חברי מפלגתו, קל להבין מדוע הוא בחר להימנע מלנאום מול כנסת שעלולה להתגלות כעויינת. אם לא היה כנס הרצליה כנראה שהוא היה מוצא ארוע סתמי אחר כדי לשלוף את הנאומים היבשים שלו.

    ולגבי ה"פשרה" שבקיום יום אחד מהכנס בכנסת – בשנים עברו הכנס התקיים במלון יוקרתי בהרצליה פיתוח. אם אתם חושבים שהאדון לאודר התחייב מראש שהוא יתן המחאה פתוחה בכל שנה אתם טועים, ומשום מה יש לי הרגשה שמשכן הכנסת יגבה מהמכללה הרבה פחות כסף על קיום הכנס ממה שמלון דניאל היה גובה.

  4. חזי לפי ההגיון הזה, אפשר לקיים עוד כמה כנסים במשכן הכנסת ?

    * כנס הארגונים לקידום האיסלאם.
    * כנס האינטרנאציונל הסוציאליסטי
    * כנס של הארגונים למאבק באבטלה

    ועוד –

    למה רק שאנשי "הרצליה" יהנו ממשכן הכנסת?

    ובכלל אפשר להוציא את המושבים מהאולם המרכזי ולהכשיר אותו למועדון ריקודים או חתונות? זה בטח יכניס הרבה כסף וגם יהיה יותר אפקטיבי למדינה.

    כנס הרצליה? ארוע סתמי?

    "אנשי אותו ענף נפגשים לעיתים קרובות, אפילו לרגל שמחה או בילוי, אך עד מהרה הופכת השיחה לקונספירציה נגד הציבור, או לאיזו מזימה להעלאת מחירים."
    אדם סמית, עושר האומות, 1776.

  5. ביום א' י"ג טבת, 20 ינואר, בשעה 15:00, תערך בגן הורדים שמול הכנסת הפגנה נגד קיום הכנס במשכן' במעורבות השומר הצעיר.

  6. חדשות בשעה 11:

    המדינה כבר נשלטת על ידי אנשי עסקים!!!

    שיטת השילטון שלנו היא אוליגארכיה של קבוצה קטנה ואמורפית של אנשי עסקים וימין/שמאל פוליטי היא הצגה כדי שהילדים (אזרחים) ירגישו שהם משפיעים ויוציאו קיטור (יבחרו מישהו מהשניים שבחרנו בשבילם).

    כל דיעה אחרת על שיטת השילטון שלנו היא או נאיבית/טיפשית או של אדם הקשור או שואף להיקשר בעתיד לקבוצת השילטון (לא – אינני מאמין גדול בטבע האנושי).

    השאלה המעניינת היא למה הם מטומטמים מספיק כדי להראות זאת ברבים? הם הרי יכלו להשאיר את הכנס בהרצליה. הם גם יכלו לבטל את הכנס בכלל – הרי ממילא אריסון והאחים עופר משפיעים כמו 3 מיליוני מצביעים וזאת מאחורי הקלעים…. הם נעשים בוטים ובטוחים בעצמם ואולי כאן תהיה מפלתם.

    או אולי הקבוצה של אנשי העסקים עצמם נעשית גדולה יותר ולכן דורשת נגישות גדולה יותר לעושי דברה (החכי"ם) ? אם זוהי אכן הסיבה אזי זו עדות ראשונה לחוסר אחידות באוליגרכיה עצמה ולכן אולי גם עדות לחוסר יכולתה לתפקד כגוף יעיל, אחיד ובעל מטרות ברורות בעת משבר כמו המהפכה שתבוא עלינו לטובה? נקווה שאכן כך…

    מ-ה-פ-כה . . . . מ-ה-פ-כה . . . . מ-ה-פ-כה . . . .

  7. מרק – המצב אינו פשוט כל כך.
    נכון שההון הגדול הוא בעל השפעה כבירה על התנהלות השלטון, אך הוא לבדו אינו מספיק. לדעת הקהל יש השפעה גדולה על המתרחש, וההון הגדול משקיע ממון וזמן כדי לשלוט בדעת הקהל.
    המהפכה הימנית הקיצונית (נאו-ליברלית, בלע"ז) ששטפה את העולם היא פרי של מתקפה רעיונית מתוכננת, בה שימשו צוותי-מחשבה, מכוני מחקר וחוגים לכלכלה ולמנהל-עסקים תפקדי ראשי. (חפשׂ בגוגל powell menifesto – בע"ה אכתוב על כך בקרוב).

    הבעיא הזו לא תפתר מאליה גם בדמוקרטיה ישירה. להיפך – אם הדמוקרטיה הישירה לא תקים מערכת חינוך שכמותה עוד לא נראתה, ולא תשמור עליה מכל משמר, הרי שהיא צפויה להוביל לשלטון עריצות גרוע בהרבה מזה שיש לנו היום.

  8. צמצם את עיניך ותראה שכל ההתקדמות האנושית היא נסיון לפרק קבוצות קטנות אשר התאגדו כדי לשדוד את הציבור הרחב… ככל שהישכלנו לפרק את הקבוצות וליצור שיטות שילטון שבהן יש יותר סיכוי לבגידות מתוך הקבוצה השלטת כך השתפר מצבינו ואין לדעתי שום דרך אלא לראות את הדמוקרטיה הישירה, יחסית למצב הקיים, אלא כביזור עוד יותר גדול ולכן, בהכרח, שיפור במצב הקיים.

    דוגמא: אף אחד מאנשי העסקים לא חשב בתחילת המאה שיש ליצר מוצרים כדוגמת מכוניות לקהל הרחב ובא ה"בוגד" הנרי פורד ויצר מכוניות לקהל הרחב. נכון שהוא עשה זאת מסיבות אנוכיות גרידה אולם התוצאה היתה שכל שוק העסקים התכוונן למכירה לציבור הרחב במקום לאליטה העשירה ופתאום התחיל לדרוש מהממשלות חוקים כמו "חינוך חינם" ועוד כדי שהציבור יוכל לתחזק את הכלכלה החדשה. חינוך להמון? איך הם בכלל נתנו לזה לקרות כך בלי שהירגישו? בגידה.

    הבגידה היא המכשיר הטוב ביותר – בדמוקרטיה ישירה תמיד יהיה פיתוי לבגידה באידיאולוגיה השלטת אם הדבר שאותו אתה אומר הוא נכון. שום כמות של תיקשורת לא תשנה את העובדה ש"תקציב שקוף הוא נכון" ו"חינוך איכותי הוא טוב לציבור". גם רופרט מרדוק לא יכול לגרום לאמיתות האילו לא לחלחל. אני חושב שחששותיך אינם מבוססים ואיני רואה דמוקרטיה ישירה כשילטון עריצות באף תרחיש ריאלי.

  9. עוד נקודה אחת: האם העובדה שאהוד אולמרט נשאר בשילטון עם אחוזי תמיכת ציבור מגוכחים היא עדות לשילטון אנשי העסקים או לא?

    כמובן שכן – אחרי אולמרט הם יכולים למכור את העיתונים וערוצי הטלויזיה – זוהי השקעה לא משתלמת בשבילם. מקרה אולמרט מוכיח כי מספיק קשרים עיסקיים ואתה נשאר בשילטון גם אם אתה היחיד במדינה שחושב שאתה מתאים.

    טענתך שיש לדעת הציבור משחק במערכת אינה מבוססת. איני רואה השפעה של הציבור כמעט בכלל במערכת הקיימת ולכן איני רואה גם סיבה לקונספירציה התיקשורתית שאתה מתאר – הם אפילו נותנים לחברה מ"ארץ נהדרת" להישתולל כאוות נפשם – אנשי העסקים נירגעו זה מכבר – הם הבינו שלציבור אין השפעה אמיתית ולכן כבר אינם מפחדים ממנו.

    לגבי קונספירציה בעולם העסקים – גם כאן איני רואה אחת. אני כן רואה משנה סדורה כלכלית אשר אינה שמה את טובת הציבור לנגד עינייה ואותה מרביצים בסטודנטים לכלכלה ומינהל עסקים אך הדבר הטוב כאן הוא שקפיטליזם מאפשר בגידות ברגע שמגיעים רעיונות חדשים שאפשר למכור לקהל הרחב.

    דוגמא מהתחום שלי: תמהוני בשם ריצ'ארד סטולמן ממציא תרופת נגד לרעיון זכויות היוצרים על תוכנה ובאה חברה מסחרית, רחמנה ליצלן, בשם RED HAT אשר מנהליה חונכו באותם בתי ספר למינהל עסקים ומנצלת את רעיונותיו כדי ליצר תוכנה יותר טובה. 15 שנה אחר כך הרעיונות הללו מאיימים על חברות ענק ואפילו על תחומים חדשים :ויקיפדיה אשר היום נתמכת על ידי אנשי עסקים ובעתיד גם על סוני והאחים ורנר. בגידה.

    אנו צריכים להלל את הבוגדים בשיעורי ההיסטוריה!

  10. מרק –

    חכה לבחירות הבאות ותראה מה יעלה בגורלו של אולמרט.
    אבל השאלה אינה "אולמרט – כן או לא?", אלא "מה החלופות?"
    כאן, לצערי, התשובה היא "אין".

    לדעתי נראה לך שלציבור הרחב אין השפעה על הפוליטיקא בעיקר משום שאתה משווה את המצב הקיים לאוטופיא שקיימת אצלך בדמיון. לאור ההשוואה הזו אתה צודק. במציאות אתה טועה.

  11. אם תקוותי יתגשמו אזי ההשפעה של הציבור בשילטון הקיים תיראה אכן כלא קיימת וכל הויכוחים של המלומדים על כמות ההשפעה של הציבור יזרקו לפח ההיסטוריה. אני בטוח שהיו ויכוחים על מידת ההשפעה של הציבור תחת מונרכים – אנו לא זוכרים את הויכוחים האילו בצדק וזאת כי ***לא*** היתה לציבור השפעה תחת מונארכים (בלי לכלול דוגמאות נדירות אשר אינן מייצגות את הכלל).

    ההבדל בהשפעת הציבור בין מונארכיה לשילטון נציגים יראה אפילו קטן בהשוואה להבדל בהשפעת הציבור בין שילטון נציגים לדמוקרטיה ישירה.

    אכן, אני לא רואה מספרים קטנים – אני מתמטיקאי וכמות מאוד חשובה בעיני. התפטרות של שני ראשי ממשלה בלי שום השפעה על עולם העסקים השולט באמת מאחורייהם במשך כל שנות קיום המדינה לא נראה בעיני כהישג ויסלחו לי כל אשר היו מעורבים והישקיעו את מירצם וזמנם כדי לא לשנות כלום. תבורך המוטיבציה – אבל צריך גם לשאוף לשנות משהוא. נכון שאנחנו בני תמותה אבל התחזית המורבידית אינה תירוץ ללשחק ב"כאילו עושים שינוי" רק כדי להעביר את הזמן…

סגור לתגובות.