הדרך לעצור את התחנה הפחמית באשקלון
בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כללי 4 באוקטובר, 2009
חונקים, ולא בגז
שבוע קשה עבר על כוחותינו, אבל עכשיו חזרה לסדר היום. הבוקר אנו קוראים בדה-מארקר, בידיעה של אביב בר-אלי, כי למרות תגליותה הגז מול חופי ישׂראל, הממשלה תתתבקש לאשר הקמת תחנת כוח פחמית שנייה באשקלון, ולקבוע כי שיעור הייצור בגז לא יהיה יותר מ-40%. לא גז, לא שמש. פחם. האפשרות הכי מיושנת, והכי מזהמת להפיק אנרגיא. טוב שלא נשארו יערות בארץ, אחרת השׂר לנדאו היה מביא החלטת ממשלה לכרות אותם להפקת פחמים.
לפי הידיעה, הסיבה להצעה המועלית בפני הממשלה היא כי הסתמכות המשק על גז טבעי תיצור סיכונים אסטרטגיים למשק בשל מיעוט מקורות הגז, החשש מהשלכות שרשרת כתוצאה מכשל בצינורות התת-ימיים, מלאי תפעולי מצומצם ואמינות אספקה נמוכה. זאת, בניגוד לפחם הניתן לאגירה ומסופק ממדינות ידידותיות בהליך אמין וזול יחסית. לא ברור לי איך לא הכניסו גם את האיום האיראני לסיפור. אולי אם נקרא את הנוסח המלא של ההצעה נראה שלא שכחו…
ולי יש עוד כמה שאלות. למשל, מה פירוש ניתן לאגירה? לכמה זמן? האם באמת הולכים לבנות כאן מאגרים כבירים למקרה של משבר בינלאומי חריף (נאמר, בעקבות המדיניות האפלה ואוילית של לנדאו וחבריו בשאלת הסכסוך והשלום), שיספיקו לנו למשך שנה? או שאולי רק ידברו על לאגור וימכרו לנו בטחון ריק במילים חלולות, כרגיל? ועוד – האם העשן והזיהום מאשקלון יגיעו לרעננה, שם מתגורר השׂר לנדאו? והאם אפשר לצרף להחלטת הממשלה סעיף שתחייב את השׂר לעבור לגור באותה נקודה בדיוק אליה תישׂא הרוח חו"ח את מירב הזיהום מן התחנה שהוא כה רוצה להקים? נשמע לי אך הוגן…
החדשות הטובות יחסית – שוב, לפי הידיעה – היא שהמשׂרד לאיכות הסביבה מתנגד לתכנית הפושעת הזו. אבל זה לא מספיק. נכון שאנחנו, הפעילות והפעילים באדום ובירוק, מתגייסות/ים במספרים משמעותיים רק ברגע האחרון, כשכבר (כמעט) מאוחר מדי. עושׂה רושם שכך עלול להיות גם הפעם. אבל מה לעשׂות, כשיש כל כך הרבה עוולות להתגייס נגדן?
אז ההפגנות בטח תתעצמנה, עצומות תחתמנה, קבוצות פייסבוק תצבורנה חברות/ים. וכל זה, סביר להניח, לא יעצור את התחנה הפחמית באשקלון. אבל יש עוד דבר מה לעשׂות. אם נצליח לחפור ולגלות היכן בדיוק עובר הקשר הון-שלטון המניע את העסקא הרצחנית הזו, ולחסל לכל המעורבים. כך נעצור את התחנה הפחמית הנוספת באשקלון.
קצה חוט, anyone?
אוקטובר 4th, 2009 ב 9:49
צריך להסתכל על הצד החיובי, לפחות לא הולכים לבנות פה תחנת כוח גרעינית.. (לצורכי שלום כמובן)
אוקטובר 4th, 2009 ב 10:31
לא יודעת מה זה היה יותר – מעודד או מייאש.
מעניין בכל מקרה.
אוקטובר 4th, 2009 ב 19:17
יוסי -
לא יודע איך לאמר את זה בעדינות, אבל… יש לנו כבר שניים.
ליהי -
בעיקר זו היתה פניה לכל מי שקורא/ת, שת/יעביר הלאה, כדי שכמה שיותר אנשים ירחרחו מי מניע את העניין הזה של הפחמית. ככל שאני חושב על זה יותר, כך נראה לי ברור שיש איזו עסקא מסריחה מאחרי הכל. מכירה עיתונאים? מכרות של עוזי לנדאו? מישהו/י במשׂרד האנרגיא? מכירה מישהו/י שמכיר/ה?
אוקטובר 4th, 2009 ב 19:45
אורי -
אם כך אז כל הסיפור של התחנה הפחמית הוא רק סיפור כיסוי.. אני מריח פה קונספירציה
אוקטובר 4th, 2009 ב 22:46
רעיון מצויין, לבדוק את קישרי ההון-שלטון.
רק הייתי מחליף במהירות את המילים הקוראות לאלימות (רצחנות…לחסל…). מכמה סיבות. לא היינו רוצים לקדם חברה קטלנית. המילים הללו פונות לקיצוני-קיצונים, שמרחקים את הציבור הרחב.
אבל אין ספק שעבודת חקירה יכולה לסייע ליצירת קמפיין ירוק.
אוקטובר 4th, 2009 ב 23:52
הנה קצה חוט: http://www.ncsc.co.il/import.htm
חברת הפחם לישראל, היא היבואנית של הפחם. היא היתה חברה של המדינה, ונקנתה/הועברה לחברת החשמל. לא ברור לי מי יכול להרוויח ממנה.
בכל מקרה, מהמאמר הזה עולה שיש לדאוג ליצירת פיזור בין הדלקים, כדי למנוע פגיעה בזמן מלחמה, או בזמן משבר אנרגיה.
אומנם זיהום סביבה הוא אלמנט חשוב. אבל יש עוד כמה אלמנטים שצריך להתחשב בהם. לא?
אוקטובר 5th, 2009 ב 9:20
דווקא אני מבין את הרתיעה מהסתמכות יתרה על גז. גז הוא דבר שקשה לאגור אותו, יחסית לנפט או פחם או אורניום. במצב כזה מצרים יכולה לנתק אותנו מהספקה של חשמל בתוך שעות או ימים וזה מצב לא רצוי. הדברים אינם תאורטיים, בעבר נחתם הסכם בין ישראל ומצריים ובעקבות דיונים במצריים והתייקרות הגז, המצרים קיבלו פתאום רגליים קרות.
עוד על זה בבלוג המעולה של poes בנושא שיא תפוקת הנפט ונושאים קרובים.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=630682
לא צריך ללכת רחוק כדי להבין את בעיות האנרגיה שלנו.
משק האנרגיה בישראל
נמצא בבעיה רצינית של הסתמכות על דלק מחצבי – כלומר גז, נפט ופחם ואורניום (שעליו אנחנו לא מסתמכים אבל הוא גם דלק מחצבי).
מבחינת האנרגיה המתחדשת שלנו – יש פוטנציאל לא מנוצל של
אנרגיה מתחדשת
אבל הוא קטן לעומת הצריכה שלנו
כדי להבין את סדרי הגודל של הצריכה של אדם מודרני, ואת היחס בינם לבין אנרגיה מתחדשת ראו את הספר המעולה
אנרגיה מתחדשת בלי שטויות
לישראל יש כרגע פחות פוטנציאל אנרגיה מתחדשת מבריטניה (בעלויות של הפקת אנרגיה כזו) – זו אחת הסיבות שבגללן צריך להקטין את האוכלוסיה כאן.
אנרגיה היא הבסיס לכל הפעילות התעשייתית ולרוב המזון והמים הזמינים לנו. לכן עצמאות אנרגטית רבה ככל האפשר היא חשובה כל כך לכל הפעילות שלנו. מצד שני, בישראל אפשר פשוט להציג את זה כצורך בטחוני – מדינה בלי עצמאות אנרגטית תהיה בעתיד מדינה שאין לה עמוד שדרה מדיני (אפשר לראות כבר היום את ההשפעות של זה על ארה"ב , אירופה ויפןף , ובארה"ב קמו "הניצים הירוקים" – ימניים מדיניים שבגלל שיקולים אלה דוחפים את נושא האנרגיה המתחדשת).
אוקטובר 5th, 2009 ב 10:05
דרור -
אתה טוען שיש צורך להקטין את האוכלוסייה פה. האם יש לך איזה פתרון הנדסי אלגנטי לשם כך? (כמו שימוש בגז למשל)
אוקטובר 5th, 2009 ב 16:38
דרור -
מודה שעוד לא הספקתי לעיין כראוי בקישורים. נצא מנקודת המבט שצריך לפזר את הביצים בסלים שונים. נוסיף גז, נוסיף עוד הרבה שמש. פחם יש לנו כבר לא מעט. דוקא התכנית של לנדאו היא לרכז כמה שיותר בפחם. איפה ההגיון שלו?
טל -
תודה, מעניין.
מהקישור שהבאת עולה שהנימוקים הגיאו-פוליטיים של לנדאו אינם משכנעים, לכל הפחות.
אוקטובר 5th, 2009 ב 18:01
אם לא ניתן לאחסן גז, כי אז צריך לחשוב על כך שמשק החשמל יכול להסתדר בלי גז. אחרת ניתן יהיה ללחוץ עלינו בקלות. ראו מה קורה לאירופה ובעיקר לאוקריאנה, כאשר הרוסים סגרו את הברז. זה עלול להפוך אותנו לתלויים בחסדיי המיצרים.
—
קיבלתי דרך יונתן, תשובה מד"ר שחר דולב (אחד הפעילים הירוקים בקואפרטיב לאנרגיות מתחדשות):
ראשית, רשות החשמל מפעילה מספר תוכניות לניהול ביקושים – שמפעלים ירדו מהרשת ויעברו לגנרטורים בשעות העומס. אבל זה לא מספיק.
רוצים גם תוכניות להתייעלות, אבל לוקח המון זמן להזיז דברים כאלו וכרגע לא ניראה שיהיה משהו בשנה הקרובה…
מצד שלישי, בגלל שאין בארץ ניסיון בכאלו תוכניות, חח"י לא מוכנה להכניס תוכניות התייעלות לתוכנית הפיתוח של משק החשמל (מה שכן עושים בחו"ל…). הם כן לוקחים בחשבון התייעלות 'טבעית' של מכשירי החשמל.
בסופו של דבר, בראייה 'הנדסית' גרידא, באמת אין אפשרות אחרת. מע' גז אינה אמינה מספיק, וביחוד בארץ ה'סמוך'. פחם אפשר לאגור לכחודש, גז אי אפשר לאגור, ניתן לעבור לשימוש בסולר (מעבר שהוא בעייתי, גם בגלל זיהום וגם בגלל עלויות גבוהות), כאשר סולר יש למספר שעות…
הדבר היחיד שניסיתי להראות זה שאם מסתכלים ברצינות על קופנהגן, אזי לא נצטרך את התחנה הזו כי ניאלץ לעצור את הגידול בייצור מדלקים פוסיליים עוד לפני כן…
http://energia.org.il/he/node/86
אוקטובר 6th, 2009 ב 17:59
ליוסי, הומור הוא דרך בריאה להתמודד עם בעיות, אבל במקרה שלנו, הומור זה לא מספיק.
נוסף לבעיות האנרגיה שלנו, יש לנו גם בעיות במשק המים (אנחנו משתמשים בכ-8 מיליארד מים בשנה, פי 4 ממשק המים המקומי שלנו – 4 מילאירד אנחנו מייבאים דרך מזון ו2 במוצרים). מובן שגם בצריכה ישירה מצבנו לא מזהיר.
אפשר להתפיל מים כמובן – אבל זה דורש הרבה אנרגיה וחזרנו לבעיה מספר 1.
נוסף יש לנו בעיה של תלות גדלה והולכת בייבוא מזון, שבתורו תלוי בצורה חזקה בדלקים מחצביים.
נוסף לבעיות הקיומיות האלה, הגידול באוכלוסיה גם תורם להתייקרות הדיור , להגדלת אי השוויון ולדרדור מערכות כמו חינוך, בריאות וכו'.
מה אפשר לעשות.
1. לעודד נשים לצאת לשוק העבודה.
2. לדבר על הבעיות עם המגזרים הבעיתיים – המוסלמים והחרדים. הבעיה היא קודם כל תרבותית
3. לתת תמריצים למיעוט ילדים – כמו הפסקת קצבאות הילדים ותמיכה שאינה מותנה במספר הילדים.
4. לעודד גישה לאמצעי מניעה.
5 לדבר על הנושא. בין היתר – לקשר בין הגידול באוכלוסיה לבין הבעיות שדבר זה יוצר – דבר שאף מפלגה או ארגון חברתי או סביבתי בישראל לא עושים כרגע.
אוקטובר 6th, 2009 ב 19:00
דרור -
המפתח להכל הוא השׂכלת נשים. המוני מחקרים מכל העולם הוכיחו שהשׂכלת נשים היא אמצעי המניעה היעיל ביותר.
אוקטובר 19th, 2009 ב 8:17
[...] לפני שבועיים תהיתי לגבי המניעים להקמת תחנה פחמית להפקת חשמל באשקלון. השׂר הממונה, עוזי לנדאו, נחשב אחד הפוליטיקאים הישרים במקומותינו, ויש לו היסטוריא "ירוקה" מכובדת למדי. מאידך, הרעיון של תחנה פחמית נוספת, במקום שימוש משולב באנרגיית שמש ובגז, הוא מופרך לחלוטין. כיצד, אם כן, ניתן להסביר את בחירתו של השׂר לנדאו דוקא באפשרות המזהמת והמזיקה ביותר? [...]