צריך לדבר עם החמאס

כללי, שבויים ונעדרים, "הסכסוך" 6 תגובות »

הגיע הזמן. כבר מזמן בא הזמן. לא רק להעביר מסרים דרך אנשי מודיעין מצריים, אלא לדבר ממש. אם לא פנים אל פנים, ודאי בטלפון. ארגון החמאס הרי מושל ברצועת עזה. שכן. אמנם, שכן רע. עם כל הכבוד לניתאי הארבלי (משנה אבות א ז), להרחיק כבר לא נרחיק בע”ה. ההתעלמות עד כה אוילית, ולא מגלה סימני תועלת כלשהם. צריך לדבר עם החאמס.

תמונה:Flag of Hamas.svg (דגל החמאס).

על מה לדבר?

קודם כל, על שאלת המים והחשמל. חשמל הוא גורם חיוני בחברה המודרנית, יהיה קשה בלעדיו. אבל מים הם חיים. בלי מים אי-אפשר בכלל. ביחוד בקיץ. רצועת עזה תלויה לחלוטין באספקת המים של ממדינת ישׂראל. ללא מים אלה לא תוכל אוכלוסיית הרצועה להתקיים מעבר לימים ספורים. יוצא שמדינת ישׂראל מצילה את תושבות/י עזה מאסון אנושי עצום מידי יום ביומו, מרצונה הטוב (ובמחירי השוק). זאת יש להבהיר הבהר היטב להנהגת החמאס, כבר בתחילת השׂיחה.

לאור העובדה שאנחנו מפגינים רצון טוב רב כל כך, עד שניתן להחמיץ אותו בקלות כה רבה, יש מקום להעלות את עניינו של גלעד שליט. מחוה של רצון טוב מן הצד שכנגד תסייע להרגיע את האוירה.

אחרי שנעבור את שני הסעיפים הללו, נוכל להמשיך לדון בסוגיית הרגיעה. כרגע אין. אמנם, ראשי החמאס כבר החלו להשמיע קולם נגד היורים. אם יגבו את דבריהם במעשׂים (מה שערפאת שר”י לא העז או לא רצה מעולם), יהיה בסיס פורה להמשך הדיונים. נקודה שתעלה, מן הסתם, היא מעבר סחורות מעבר לגבולות עזה, הן לישׂראל, הן למצרים, ואף לארצות העולם דרך הים. נמל עזה ידע ימים יפים בעבר, ואין סיבה שלא יהיה כך גם בעתיד - אם ישׂכילו ראשי החמאס לכלכל צעדיהם בתבונה.

 (נמל עזה)

אינני משלה את עצמי. לא שכחתי לרגע שמטרתו המוצהרת של החמאס היא להביא לסיום קיומה של מדינת ישׂראל. כיון שכאן אין אפילו מראית עין של נסיון למשׂא ומתן על שלום, יש לגבות מראש את המהלך בהכרזה פומבית מעל בימת ארגון האומות המאוחדות, שמדינת ישׂראל תישׂא ותתן עם ממשלת החמאס כמו עם כל מדינה אחרת. מלכתחילה, ישׂרור שלום. אם תפרוצנה חס וחלילה פעולות איבה נגד ישׂראל (או שלא תפסקנה אלה המתחוללות כעת), יוכרז מצב מלחמה נגד עזה. במצב מלחמה תופסק מן הסתם אספקת המים והחשמל, ופעולות צבאיות תנקטנה בהתאם לנסיבות. מצדנו, יש לנצור את האש עד להודעה חדשה.

אמר כבר צ’רצ’יל - To jaw-jaw is always better than to war-war

מיהו מסורתי? (או: עברית מתחת לחופה)

כללי, שבעים פנים, יהודית ודמוקרטית?! 8 תגובות »

לפני דקות ספורות הגיע לתיבת הדוא”ל שלי מכתב מאת הרבָּה תמר אלעד-אפלבּום, וזו לשונו:

 ד”ר אורי אמיתי שלום,

לפני כשבוע יצאה התנועה המסורתית במסע פרסום חדש, שמטרתו לחשוף זוגות צעירים לאפשרות להינשא בחופה מסורתית – טקס המשלב בין המסורת היהודית לבין ערכי שוויון ומודרניות.

לצערנו, עם עליית הקמפיין לאוויר, קמה צעקה מצד ש”ס. חבר הכנסת יעקב מרגי, יו”ר סיעת ש”ס בכנסת, דרש ממנכ”ל רשות השידור לאסור את השמעת תשדירי הרדיו שליוו את מסע הפרסום. טענתו העיקרית היא שהשימוש במונח ”מסורתי  ”מטעה את הציבור.

לתחושתנו, מכתב זה הוא ניסיון לא מוסרי לסתימת פיות, כחלק מהמאמץ הנואש של ש”ס לנהל קרב מאסף על המשך המונופול שלה על היהדות. הממסד האורתודוכסי משתמש בכל דרך על מנת למנוע מהיהדות להתחדש. במקום לקרב את כל היהודים (ובעיקר חילונים) אל הדת דרך פניה היפות והמאירות, מרגי וחבריו מנכסים לעצמם כל זכות להגדרת היהדות, ובכך מרחיקים ממנה כל מי שרוצה לראות דברים אחרת. באופן אירוני, מדינת ישראל נותרה הדמוקרטיה היחידה בעולם שמפלה יהודים לרעה, בין היתר בתחום הנישואין!  (ראה כתבה ב-nrg וב”הארץ”).

 אודה ואתודה, המילה ”רבָּה“ לבדה גרמה לי קורת רוח רבה. הגיע הזמן שנשים תקבלנה עליהן את הכבוד, הזכות והחובה הכרוכות בפסיקת הלכה ובהנהגת קהילה. קשה לחשוב על הרבה דברים טובים יותר שיכולים לקרות ליהדות.

מעבר לכך, מדובר בצעד מבורך. השליטה של היהדות ה”אורתודוכסית“ בחיי הדת בישׂראל מסבה נזק חמור הן ליהדות, הן לישׂראל. אחד מעמודי היסוד שצריך להקים, על מנת לקיים את ישׂראל כמדינה ”יהודית ודמוקרטית”, הוא מתן החופש לכל גבר ואשה למצוא תשובה לשאלה: איזה מין יהודי/ה אני רוצה להיות?

 

מעניינים במיוחד הבטויים המשמשים במאבק. לפי הדיווח ב-nrg, פרסומת הרדיו  שהעלתה את חמתה של ש”ס נפתח בהקראת קטע בארמית מהכתובה ואחריו ההצהרה: לא מבינים ארמית? אפשר גם בעברית. לאחר פתיחה זו מגיעה הזמנה של אחד מרבני התנועה: שלום, כאן הרב אלישע רב בתנועה המסורתית ואני מזמין אתכם להתחתן. אני מציע לכם להינשא בחתונה הלכתית ישראלית ומשתפת.

תגובתו של ח”כ יעקב מרגי מש”ס מובאת באותה ידיעה, כהאי לישנא: צר לי כי רשת ב‘ משתפת פעולה עם התנועה הקונסרבטיבית המציגה עצמה כתנועה ’מסורתית’, ובכך מטעה ביודעין ומובילה מסע של הונאה כנגד אזרחים רבים הסוברים כי מסורתיות היא משהו בין דתיות אורתודוכסית למה שמקובל לכנות חילוניות.

מאלף שנציג התנועה המסורתית מכנה את תנועתו בשם עברי, ורוצה לקיים טקסים יהודיים בעברית. נציג ה”אורתודוכסיא“ (ח”כ מרגי, האם אתה יודע מה משמעותו המילולית של המונח?) דבק בלע”ז, הן בשם תנועתו, הן באופן בו הוא רוצה לקיים את טקס הנישׂואין. דומה שהקריאה ”יהודי, דבר עברית!“ עדיין יכולה לעורר זעם בין כתלי הישיבה ה”אורתודוכסית”. היה קשה מאד להוציא את היהודים מהגולה; להוציא את הגולה מהיהודים קשה הרבה יותר.

ארגון ”כוח לעובדים”

כללי, דמוקרטיה ישירה, ימין ושׂמאל אין תגובות »

ימים קשים ודחוסים בסוף הסמסטר, וזמן לכתוב ברצינות אין. עד שיהיה, הנה קול קורא מטעם אחד מהכוחות הרעננים ומפיחי התקוה הצצים בימים אלה כפטריות אחרי הגשם - ארגון ”כוח לעובדים”. הסבר בפנים.

***

כוח לעובדים

 قوّة للعمّال         ארגון עובדים דמוקרטי     Сила Рабочим

www.workers.org.il

מהו כוח לעובדים?
כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי הוא ארגון עובדים כללי וחדש המאגד עובדים ממגוון תחומים. מטרותינו הן: לארגן עובדים לא מאורגנים במקומות עבודתם במגזר הפרטי והציבורי כאחת, להיאבק באופן חסר פשרות להגנה על זכויות עובדים, לשיפור תנאי שכרם ועבודתם, נגד העסקה באמצעות חברת כוח אדם וקבלן, נגד תהליכי הפרטה, ובעד קידום העבודה המאורגנת.

הארגון מבוסס על מבנה דמוקרטי שבו הכוח נמצא בידי העובדים. כוח לעובדים מאמין בשוויון כלכלי חברתי, בשוויון מלא בין נשים וגברים, ערבים ויהודים וכל חלקי החברה הישראלית, וישאף לייצוג הולם בהתאם.
 (הפגנת הזדהות עם שביתת המורות).

השכר לא מספיק וחשבת לארגן את מקום העבודה שלך?

מפריע לך המצב החברתי-כלכלי ואת רוצה לעזור לעובדים שרוצים להתארגן?

כוח לעובדים מטה אזור ת”א והמרכז

מזמין אתכם להשתתף בקורס מארגני עובדים

”חלשים לחוד – חזקים כאיגוד!“

 של המכללה החברתית-כלכלית

הקורס ייערך בימי שלישי מה-24.6.2008 עד ה-5.8.2008  בין השעות 19:00 ל-21:00, במכללה החברתית-כלכלית  כתובת: מכללת תל-אביב, רח‘ יגאל אלון 30, תל-אביב (מפה)

על הקורס של המכללה:
השנה קמו התארגנויות עובדים חדשות שהגיעו להישגים יפים.

במהלך השיעורים יבחנו סוגיות מהארץ ומהעולם בנושאי מעמד עובדים, התארגנויות במקומות עבודה וחוקי עבודה, וילמדו צעדים מעשיים בדרך להקמת ועד עובדים וטקטיקות לניהול סכסוכי עבודה.

ארגון מקום העבודה שלך ו/או התנדבות בכוח לעובדים

עובדים שמעוניינים לאגד את מקום עבודתם מוזמנים להגיע לקורס ע”מ להגדיל את ידיעתם בנושא אירגון עובדים ובמקביל לפנות למטה ת”א והמרכז ע”מ לקבל ליווי והדרכה כיצד את וחברותיך לעבודה יכולות להתאגד בכוח לעובדים.

מי שמעוניין להתנדב ולעזור לעובדים להתארגן דרך כוח לעובדים מוזמן להגיע לקורס ע”מ לקבל רקע תיאורטי ופרקטי בנושא ובמקביל ליצור קשר עם המטה ע”מ להשתלב בפעילותו. כל פעילותנו מבוססת על התנדבות, לכן אנו זקוקים לעזרתכם.

ליצירת קשר:

ראש מטה אזור ת”א והמרכז – אסף מנור
 workers.merkaz@gmail.com 054-6652205

התאגדות עובדים באוניברסיטה הפתוחה

כללי, ימין ושׂמאל 2 תגובות »

חדשות טובות מתחום איגודי העובדים ויחסי העבודה: מאות מנחים/ות ומרכזי/ות הוראה באוניברסיטה הפתוחה החלו מהלך של התאגדות, באמצעות איגוד העובדים החדש והרענן: ”כח לעובדים”.

 

מהלך כזה מעודד מאד, מכמה בחינות:

(א) האוניברסיטה הפתוחה היא גוף המקשה מעצם טבעו על ארגון עובדים. הוא פועל בסניפים ברחבי הארץ, ומעסיק עובדות ועובדים ללא קביעות וללא קשר בינם לבין עצמם. מדובר, ללא ספק, באתגר ארגוני גדול, הדורש יוזמה ויצירתיות.

(ב)  זהו הישׂג גדול עבור ”כח לעובדים“ - ארגון עובדים דמוקרטי (ישיר), שמשקף נאמנה את ההתעוררות של עובדות ועובדים במשק כולו. מאות החברות והחברים שנתנו ידן/ם לצעד זה מהוות תגבורת ברוכה לשורות הארגון, ומשדרות מסר ברור לשוק העבודה כולו: אם אנחנו יכולים - למה לא אתם?

(ג) ציבור המנחים/ות ומרכזות/י ההוראה אינם עובדים סתם, אלא הם חלק חשוב ממערך ההשׂכלה הגבוהה בישׂראל. בימים אלה, בהם עומד להקבע גורל ההשׂכלה הגבוהה, חשוב שמגזר זה, שעד כה לא השתתף במאבק, מתגייס בהמוניו, ועושׂה זאת במסגרת ארגון עובדים דמוקרטי ומהפכני לעילא.

אין ספק, רוח חדשה מנשבת בארץ. הזקן מן הסתם מחייך בקברו.

דוד בן-גוריון (ויקיפדיא: דוד בן-גוריון)

שוב בעית הפליטים

כללי, שבעים פנים, יהודית ודמוקרטית?! 8 תגובות »

באחד האמשים ישבנו בשעור תורה. אחד החברים, איש חסיד החי אי-שם בשוליים ההזויים, העלה קושיא. זמן מה קודם לכן החל לקרוא ב”מלחמת היהודים“ לר‘ יוסף בן-מתתיהו הכהן. תוך כדי קריאה שׂם לב לפעילות הצבאית המוגברת ברמת הגולן. הבחור, שהכיר את הרמה פחות או יותר, לא הצליח להבין מה מצאו שם כל אותם שנלחמו שם. ”הרי הרוב שם קוצים ובזלת.“ בתשובה שלפתי מהמדף אטלס. מסתבר שרמת הגולן יושבת ממש על הדרך בין אסיא לאפריקא, וגם אירופא חזק בתמונה.

דוגמא לחשיבותה של ארץ-ישׂראל כתחנת מעבר אנחנו מקבלים בימים אלה ממש, בדמות הפליטים מסודאן. גם בימים בהם המרחב שלנו מבותר בשורה של גבולות עויינים, הזוועות של אמא אפריקא נוראות מספיק כדי להביא לפתחנו מסכנות ומסכנים המקיימים את ”לך לך“ של אברם אבינו, מכל הסיבות הלא נכונות.

ומה אנחנו עושׂים אתם?

מנסים לחוקק חוק שיהפוך אותם לפושעים. קשה להאמין, או אולי כבר לא כל כך קשה, עכשיו כשבגין הסטוריא, וראש הממשלה המכהן מקבל תרומות במעטפות. אני מודע, כמובן, לבעייתיות שבקבלת מספר בלתי-מוגבל של פליטים. צריך להתייחס לשאלה הזו ברצינות. מצד שני, האם אנו, שהיינו גרים במצרים, שנדחינו על ידי המשטרה השוויצית ונשלחנו חזרה למקלחות ולכבשנים, יכולים לאמץ מדיניות שכזו?

אם את/ה חושב/ת שלא,  אנא הרמ/י קול זעקה. כתוב בבלוג שלך, רססי גרפיטי, כתבו לח”כ שלמפלגתו הצבעתם/ן.  וכשאתם כותבים, אל תשכחו לציין שהמכתב, וגם התגובה לכשתתקבל, יתפרסמו באתר עבודה שחורה. לאתר חשׂיפה לא רעה בגוגל, ומספר גדל של נציגות/ים מודע לכך. אם קשה לך לחשוב מה בדיוק לאמר, תוכל/י לשאוב השראה ממכתבו המצוין של שי כהן.

אסור לשתוק, כי כאן זה לא שוויץ.

זליגה ומסה קריטית

כללי, דמוקרטיה ישירה תגובה אחת »

לא, זהו אינו טור על צ’רנוביל. זהו טור על המשׂחק השביעי בסדרא בין הבוסטון סלטיקס לקליבלנד קוולירס, שלא שודרה בערוץ 5, וגם לא בערץ 5+, אלא באחד מערוצי הסחיטה החדשים (יש ארבעה, אני כבר לא עוקב).

��ס���-ק����נ�

הרבה כבר נכתב ונאמר בעניין זליגת התכנים בערוצי הספורט. השיטה פשוטה: מקימים עוד ערוצים, שעל כל אחד מהם יש לשלם בנפרד. מפזרים את התכנים על מגוון הערוצים. הצרכן המכור לספורט משלם על הערוצים החדשים, ומקבל עבור יותר כסף את שקיבל קודם עבור פחות. פשוט מאד.

ומה אפשר לעשׂות?

אפשר לא להתחבר לערוצים החדשים - כך אני עושׂה. אפשר גם להטריד את נציגי הזכיינים, הגוזלים את כספנו בניגוד לחוק, ואת נציגי הציבור, האמורים להגן עלינו מפני החוצפה ותאוות הבצע.

להלן מספר כתובות אימייל ומספרי טלפון (כפי שפורסמו על ידי המגיבים בבלוג המצויין של רונן דורפן):

המועצה לשידורי כבלים ולווין:

נציגת פניות הציבור במועצה:  מירב שטרוסברג  02-6702210

ראש המועצה לשידורי כבלים ולווין, מר ניצן חן -  02-6702273 (פקס).

עוד קישורים שאפשר להתלונן בהם: פניות הציבור במשרד התקשורתפניות הציבור במשרד ראש הממשלה.

 

והעיקר - לא להתייאש. כל טלפון בודד, כל פקס או אימייל, לא ישנו לבד את התמונה. אבל אם הם יצטרפו להרבה אחרים, בסופו של דבר יתעורר מישהו ויבין שצריך לפעול. מעבר לכך, ההרגל העצמי למחות נגד עוולות השלטון ולפעול לתיקונן מכשיר אזרחים טובים יותר, דמוקרטיים יותר. התודעה מכתיבה את ההוויה. קדימה הסתער/י!

להיות נורמלים? (תגובה לעופר שלח)

כללי, יהודית ודמוקרטית?! 3 תגובות »

בטור לכבוד יום העצמאות ה-60 הציע עופר שלח חיוך חמוץ על העדר הנורמליות מהחברה הישׂראלית. ”תודו, הרעיון משעשע. שישים שנה, ועדיין לא מקובל עלינו עצם הרעיון הזה, שבטוח שנהיה פה בעוד זמן כפול מזה.“ לא מדובר בתופעה מקרית. ”מכונת תעמולה רבת עוצמה”, כך שלח, ”פועלת כנגד הנורמליות הפשוטה… ואנחנו עדיין קהילה מפוחדת, המצטופפת יחד בפינת המערה וחולמת בלילות על פוגרום.“ פתרון למצב הוא רואה במושׂג הגבול. גבול מדיני, שיחייב את המדינה להתייחס לעצמה בקנה המידה הראוי, יניב מתוכו גבולות נוספים, בהתנהגות הפוליטית, בהתנהלות שבין אדם לחברו, ועוד.

אינני כופר בקיומן של מכונות התעמולה המדוברות. מאמץ כביר מושקע בפילוג מתמיד של החברה הישׂראלית, הנקראת לראות את שורש כל הרע בציבור זה או אחר – מתנחלים, ערבים, חרדים, קיבוצניקים, הומואים – כל אחת ואחד לפי טעמה/ו אישי. מאמץ תעמולתי כביר לא פחות מושקע בשכנוע הציבור שמשטר הנציגים בו אנו חיים הוא דמוקרטי, ושהטלת פתק לקופסא פעם בכמה שנים היא מיצוי ראוי ומספק של ריבונות אזרחית. 

החשש הקיומי, לעומת זאת, נהנה משירותיה של מכונת התעמולה המשומנת מכולן –המציאות. מדינת ישׂראל אינה הריבונות היהודית הראשונה בארץ. מימיו של שמעון התרסי (אחיו של יהודה המקבי) ועד כבוש הארץ בידי פומפיוס התקיימה מדינת היהודים הראשונה 79 שנה בסך הכל. נכון שרוב הציבור אינו מכיר את הסיפור לפרטי פרטיו, ומי שמכיר יכול להתוכח על הפרשנות שלי לעובדות. מצד שני, רוב רובו של הציבור מודע גם מודע לכך שכבר ישבו יהודים בארץ-ישׂראל לפני 2000 שנה, ושבין איום חיצוני לשׂנאת חינם מבית היה גורלם רע ואכזר. ואף מילה על השואה.

וההווה? מאיים לא פחות מן העבר. השנה התבשׂרנו על כך שבפעולה של צה”ל, הצבא רב-יכולת שמעטים כמוהו בעולם, הושמד כור גרעיני בשטחה של שכנתנו סוריא, זמן קצר לפני שעבר לשלב היצור הפעיל. הבה נתבונן 60 שנה קדימה: כמה פעמים עוד נִדרש לפעולה כזו? מה יקרה אם אחת הפעולות תִכשל? ואף מילה על איראן.

ומִבָּיִת מה? אם לשפוט מהתנהגותם של מנהיגינו בדור האחרון, הרי שגם הם אינם חוזים למדינה עתיד רחוק. כיצד ניתן להסביר אחרת את מכירת החיסול של כל נכסי הציבור, ללא תחרות ובניגוד לכל כללי השוק החופשי? מה התירוץ לזיהום חסר הפשרות של המים, היבשה, האויר? כיצד ניתן להצדיק את העובדה שים-המלח נכחד והולך כדי להעשיר את הונה של משפחה אחת? הציבור נחשׂף לכל אלה, ומסיק את המסקנות המתבקשות. ואף מילה על השבר הסורי-אפריקני.

די ים המלח (מקור: וויקיפעדיע, ים המלח)

להיות נורמלים?
אינני טוען שהכל אבוד, או שכל האמור לעיל אינו בר-תיקון. אבל אם יש בכוונתנו לנסות, צריך להכיר קודם בכלל פשוט, העולה מן הסיפור הבא: כשהיה הרצל בראשית הקריירה הציונית שלו, העלה בדעתו שאפשר לקדם את מטרות הציונות תוך הסתייעות בהונם של גדולי עשירי היהודים. לפיכך התקבל לראיון אצל הברון הירש, והרצה בפניו את חזונו. תגובתו של הברון הסתכמה באבחנה לגבי מצבו הנפשי המעורער של הציוני הצעיר, והמלצה על רופא טוב. הרצל המזועזע והנעלב כמעט שויתר על כל העניין. אלא שלגופו של עניין הברון הירש דוקא צדק. הצהרות כמו זו של הרצל בקונגרס הציוני הראשון – תוך 50 שנה יכולה לקום מדינה יהודית בארץ-ישׂראל – אכן גבלו בטירוף מוחלט. ודאי שלא היו דבר ”נורמלי”.

הלקח הזה נכון לגבינו גם היום. בפני החברה הישׂראלית עומדים אתגרים כבירים: עלינו לברר מה בדיוק פירוש ”מדינה יהודית ודמוקרטית”; עלינו להגיע להסכמה עם שכנינו וביננו אנו על גבולות בטוחים; עלינו להתקין ולתקן את המדינה והחברה כך שתהיינה אור לגוים. כדי להצליח בכל המשׂימות הללו דרוש פרץ של יצירתיות חסרת מעצורים, בבחינת ”משוגע איש הרוח”. עִם ”עם ככל העמים”, עם נורמליות, לא נגיע לשום מקום.

שיר שכנראה לא שמעתם היום ברדיו

כללי אין תגובות »

במקום חוברת לזכרו / יענקלה רוטבליט
×?×? ש×?×?ררת×? ×?ת ×?ר×?ש×?×?×?

רעב למין יצאתי מן המלחמה
צמא למהומות, למי יודע מה
בראש היתה לי מהומה
חשבתי איך ושכחתי מה

האל הטוב המלא ברחמים
יש לו תכניות משלו לפעמים
אף פעם לא הבנתי, אני לא מבין כעת
איך זה אני חי ולמה דווקא הוא מת

כל זה היה מזמן, בכלל גילגול אחר
אני לא יודע למה התחלתי לספר
אך יש לילות לאור הנר
אני זוכר, כן כן, אני זוכר

מצחיק לחשוב הייתי מפקד מחלקה
אל תשאלו מה עלה בחלקה
בבית עלמין צבאי, מספר גוש וחלקה
תביא את הבקבוק לכאן, הכוס שלי ריקה

עכשיו מעבר לפינה הקימו מצבה
אזמל חרט שמות באבן מחצבה.
פעם בשנה תפילה לאשכבה
מי שזוכר זוכר, ומי שבא בא.

 

ס×?×? ×¢×?×?×? ×?ש×?×?×? 

אהרן וורטמן ז”ל, סבי, נפל בעת מלוי תפקידו כחבר ההגנה בירושלם מירי צלף ירדני, בי”ח אדר א‘ תש”ח (28.2.48). לא זכה לחזות בקום מדינת היהודים, וגם לא בהולדת אבי שליט”א.

***

השיר דלעיל מופיע בתקליט המצוין ”כך שחררתי את ירושלימ“ של יענקלה רוטבליט. אפשר לרכוש אותו, במחיר נוח ביותר, כאן. ואם כבר הגעת עד כה, אני ממליץ גם על ”מכתבים מבית רביעי”.

התארגנות עובדים ב”סינמה סיטי”

כללי, דמוקרטיה ישירה, ימין ושׂמאל 6 תגובות »

המגמה הברוכה של התארגנויות עובדים ממשיכה!

ההודעה הבאה יצאה מטעם ארגון עובדים חדש ומרענן - כח לעובדים ( www.workers.org.il ). אנא העבירו הלאה את הבשׂורה…

*** 

”סינמה סיטי“ מציגה:
הקמת וועד פנימי מטעם ההנהלה, כדי לטרפד את התארגנות העובדים במקום

כ- 150 עובדי קבלן העובדים ב”סינמה סיטי“ התארגנו לאחרונה ובחרו נציגות עובדים על מנת שתפעל לשיפור תנאי העסקתם. העובדים התארגנו בתמיכה ובסיוע ארגון כוח לעובדים והקליניקה למשפט ורווחה באוני‘ ת”א. מרבית העובדים בהתארגנות מועסקים על ידי חברת השירותים אאוטקם שבבעלות חברת ג’וב טוב של אגודת הסטודנטים באוני‘ ת”א.

זמן מה לאחר שנודע להנהלה על ההתארגנות, החליטה החברה N.L.C (שהיא הבעלים של סינמה סיטי) לארגן נציגות עובדים מטעמה, אשר מרכז אותה ירון אבידן, שמשמש כמנהל בחברה. דבר זה כמובן ימנע מהתארגנות זו להיות נאמנה לצרכים והאינטרסים של העובדים עצמם והיא תהווה בפועל התארגנות למען הנהלת ”סינמה סיטי”.

מעבר להקמת נציגות עובדים פיקטיבית, הסינמה סיטי משתמשת באמצעים כוחניים נוספים בניסיון לסכל את ההתארגנות, וביניהם איום על עובדים בפיטורים, איסור חלוקת חומר הסברתי לעובדים למען ההתארגנות, איסור על עובדים לשוחח עם מובילי המהלך בזמן המשמרות (בניגוד למה שכן מתאפשר למובילי הוועד הפנימי מטעם ההנהלה).

בנוסף ההנהלה תוקפת ומשמיצה באופן חסר שחר את נציגות העובדים הלגיטימית.

נציגי ההנהלה מנסים להחתים את העובדים על המסמך השערורייתי, אשר כתוב על נייר מכתבים של חברת N.L.C. (הסינמה סיטי), שבו נכתב:

”ועד העובדים שהוחל בהקמתו על ידי ארגון ”כוח לעובדים“ נגוע באינטרסים זרים ואיננו מקבלים את הקמתו … ועד זה הוקם באופן מחתרתי ובפועל אינו פועל מתוך אחריות מקצועית כלפי ארגון הסינמה סיטי, אלא מקדם אג’נדה פוליטית אשר תורמת למטרתו בלבד… ברצוננו לבחור נציגות עובדים עצמאית …ירון אבידן ירכז את הפעילות בנושא זה.
אנו מצהירים בזאת, כי במידה וחתמנו בעבר על טופס הצטרפות לוועד העובדים של עמותת ”כוח לעובדים“ הרי שחתימתנו להלן מבטלת כל חתימה קודמת שלנו בעניין זה.“
נשמח להעביר לעיונך את המסמך המקורי.

כמובן שאין שום עיגון במציאות להאשמות במסמך זה והוא יכול להוות עילה לתביעה על הוצאת דיבה. הניסיון של הנהלת ”סינמה סיטי“ לשבור את הקמתו של וועד עובדים דמוקרטי על ידי הקמת וועד עובדים מטעם ההנהלה הינו בלתי חוקי, בלתי חוקתי, הוקע באופן חד-משמעי בעבר (בפרשת חיפה כימיקלים דרום) וראוי כעת להוקעה ציבורית גורפת.

למרות יחס חמור זה, הנציגות פנתה שוב למנהל הסינמה סיטי בכוונה להידבר אך נתקלה בזלזול וסירוב לנהל עמה כל שיח רציני. אנו קוראים להנהלת סינמה סיטי לזנוח את האמצעים הנלוזים של שימוש בכוחניות, בהפחדות, בהכפשות ובשקרים ולפנות לדרך של הידברות עם נציגות העובדים הקיימת.
לפרטים נוספים:
נציגות העובדים:
בן קוטי, קופאי – 054-5808480
סמי מסאלחה, עובד מזנון - 050-2171096
חסן עבאדי, עובד מזנון – 050-4730020
ענת פינטו, עובדת מזנון – 054-2178963
שי כהן – 8746404 -052 – כוח לעובדים
עו”ד איתי סבירסקי – 0545-535153 - הקליניקה למשפט ורווחה, וכוח לעובדים

Blogging and Political Influence

כללי, The English section, בלוגים 2 תגובות »

לגרסא עברית של מאמר זה, שׂא/י עכברך לאתר ”עבודה שחורה

On April 10th (Nissan 5th) I attended a meeting between a group of prominent progressive American bloggers and their Israeli counterparts, sponsored by the Tel-Aviv University Communications department and the National Jewish Democratic Council. Here are three thoughts and a postscript which occurred to me following the meeting:

a) We are Lagging Behind

In the summer of 1997 I was in the midst of hectic preparations - I had been admitted to the Graduate Group in Ancient History and Mediterranean Archaeology in UC Berkeley, and had to pack up my life here in Israel and move it 10 hours west. During the exchange with my future student affairs officer, I first became aware of a technological gap separating Israel from the US: my SAO was quite surprised to learn that I wasn‘t using email; I knew what email was only in theory. The same is true for the difference between the US and the Israeli political blogospheres. We are lagging behind.

By how much? Let these following facts demonstrate: US progressive blogs have some 150 million hits per month - that is an audience of some 10-15 million readers. To match this (after scaling down to fit our much smaller population) leftist blogs in Israel should reach 3.5 million hits per month. You have to belong to our particularly small group here to appreciate how much we still have to go.

More stats: a past organizer of the grassroots organization Move On: Democracy in Action claimed that the organization has a mailing list which comprises 3.4 email addresses. I know of no true leftist organization here which boasts a comparable mailing list of 80,000 (the required parallel, scaled down for population size). Finally, the fact I found most interesting: at this point in their campaigns, both Obama and Clinton obtain about 80% of their financing through the web!  Thus far, Israeli politicians, certainly the leading ones, hardly realize that the web exists.

We are a long way behind indeed.

b) There Is Hope Yet

The last stat I brought requires some further thought, especially the words at this point in their campaigns. The long, hard-fought contest between Clinton and Obama has eaten up most of the possible financing available from more ”traditional“ sources. This is why both candidates rely so heavily on the web. Clearly, once a decision is finally reached, the winning candidate will enjoy a renewed pool of resources, and fund raising on the web will resume a much more modest proportion. 

Nevertheless, the crucial role of the web as a political tool stands out. The heart of the matter is, that the importance of the web increases the further one goes down the line, when all traditional resources have been used up, and victory is still one step away. Furthermore, unlike more traditional political tools, the web offers an almost unlimited scope for innovation and creativity. One clear example is the effective use made by the Obama campaign of social networks such as Facebook and MySpace. Just think that during the previous presidential elections these tools had hardly existed; now they are an integral part of the political arsenal.

My personal conclusion from all this is that we should keep trying to find new uses for the web as a political tool. First and foremost, we should find new ways in which to organize and concentrates our efforts in the struggles ahead. Obviously, a great deal of these efforts will lead to a dead end. Even so, the development of one effective tool justifies nine, nay ninety-nine, failed attempts.

c) Don‘t Mourn, Organize!

 Image:National Park Service 9-11 Statue of Liberty and WTC fire.jpg (Wikipedia: September 11 2001 attacks)

In the history of the US political blogosphere a special place is reserved for 9/11. The attack on the WTC gave rise, among other things, to a wave of political blogging. At first, political blogging was dominated by militant voices, identified mostly with the republican party. This first bout was even out, then surpassed by political blogging on the left. Today, so one of the participants (who asked to remain anonymous), Democratic bloggers outnumber Republican ones by a ration of 3:1.

When that same participant was asked what advice he could ofer us, Israeli left-leaning bloggers, he replied thus: Every successful blogging scene has its ”magic moment“, when it ceases to be a local phenomenon and becomes an influential agent helping to shape society. What we have to do is keep on writing, patiently and committedly, until our moment arrives. I hope and pray that our moment is not nearly as violent as its American counterpart.

My personal conclusion from the meeting is that the most urgent chore at hand is getting ready. Even today, there are thousands of men and women, who dedicate time, money and energy to further various social causes. As things stand, it is nigh impossible to organize them for united action. Each of them is positively sure that his or her own hobby horse is the one cause worth fighting for, and probably has neither the time nor the energy to take up another.

Yet when the moment comes, people will rise up to the occasion. Until it does, we must spend our time developing better tools, building up coalitions, sharpening our arguments. We must organize.

Image:Joe hill002.jpg (Wikipedia: Joe Hill)

P.S.- One other thing I learned in the meeting was that there are hardly any Israeli political bloggers writing in English. Deo volente I may be able to help fill in the gap.


26043 דפים נצפים, 141 היום
11784 מבקרים, 118 היום
FireStats iconמריץ FireStats