השׂמאל הלאומי – מהפכה בחינוך (ג)

יבנאל, לפני בערך 100 שנה

יבנאל, לפני בערך 100 שנה

שנת הלימודים כבר בפתח, והנה הזמן לנקודה השלישית בתכנית חמש הנקודות של השׂמאל הלאומי: מהפכה בחינוך. המקום הנכון בעיני לפתוח את הדיון הפעם, הוא בנקודה שנויה מאד במחלוקת שנותרה פתוחה עוד מהדיון על הרכבת: סדרי עדיפויות במימון.

ובכן, החינוך צריך לזכות בעדיפות ראשונה. קצת לפני בריאות, הרבה לפני תשתיות תחבורה. מאין יבוא הכסף? קודם כל, מהחיסכון שבמיזעור השחיתות. מיליארדים נשפכים כל שנה בעסקאות אפלות ומפוקפקות. גם לזה נשׂים לזה סוף באמצעות חינוך (עוד בסוף). אחר כך יבוא חיסכון גדול בתוך משׂרד החינוך, וגם קיצוצים בתקציב הבטחון ובהתנחלויות (אחרי שנגמור לשלם פיצויים).

תנאים בשטח

נקודת המוצא המעשׂית צריכה להיות תנאי ההוראה. כמו שכבר נעשׂה באופק חדש, צריך לקבוע את שבוע העבודה על 40 שעות. אלה תכלולנה הוראה רגילה, הוראה פרטנית או בקבוצות קטנות, בדיקת עבודות, מחקר ופגישות עם הורים. יש לפתוח במבצע ברחבי הארץ בהתאמת המתקנים הקיימים לדרישות החדשות. לעניין שׂכר, אני מציע בתור נתוני פתיחה:

  • מורה מתחיל/ה, תאר ראשון ותעודת הוראה, משׂרה מלאה – 6,000 ש"ח נטו
  • ותק של 15 שנה, תאר שני – 8,000 ש"ח נטו
  • ותק 30 שנה, תאר שלישי – 11,000 ש"ח נטו

תקן לכתה יעמוד על 20. לא תורשינה כיתות מעל 25 תלמידות/ים.

בכל כתה ת/ילמד מורה, בצירוף מתנדב או מתנדבת שירות לאומי (עוד על זה בטור הבא ב"ה). בהנחה שמספר המתנדבות/ים לא יספיק לכל הכתות בכל רחבי הארץ, תינתן עדיפות לאיזורים החלשים ביותר על מפת החינוך כיום. ביצוע עבודות התשתית יתחיל באותם מקומות ממש.

המערכת

בחלק הזה אני כבר חורג הרבה ממה שאמר אלדד בעבודה שחורה. להלן רק מתווה כללי, פתוח לדיון:

בעקרון, עדיף לאפשר מצב בו לא יצטרך הטף למערכת לפני גיל שנתיים. ברוב המקרים, זהו הגיל בו מתחיל להתפתח הדיבור, ונוצר הצורך במגע חברתי בתוך שכבת הגיל. עד אז, הארכה משמעותית של חופשת לידה (אפשר בחלוקתה בין שני ההורים). לא תמיד יהיה אפשר, אבל לכך צריך לשאוף. זה הקו להתיישר לפיו.

בגן טרום-חובה, ערבית מדוברת. שירים, ריקודים, פתגמים. הרבה אימון של העיצורים הגרוניים. ח-כ, א-ה-ע, הכנה טובה לכתה א. בית-הספר היסודי ממשיך ללמד ערבית מדוברת, עד כתה ו. בכתה ב' מתחילים לדבר אנגלית. לכתוב מתחילים בכתה ד.

היסודי, באופן כללי, צריך לכלול הרבה פחות ישיבה על התחת, והרבה יותר פעילות בשטח. הכתות הקטנות והסיוע מטעם השירות הלאומי יאפשרו מגוון גדול יותר של פעילויות, גם מחוץ לשורה ולכתה. הילדות והילדים רק ירוויחו.

בשאלה בין יסודי עד ח וישר תיכון – לעומת חטיבת הביניים – אין לי דעה מגובשת. אשׂמח לשמוע השׂגות ורעיונות לשני הכיוונים.

בתיכון נפגוש לראשונה את בחינות הבגרות. בעקרון, צריך לשאוף להחזיר את תעודת הבגרות לרמתה מלפני 50 שנה – שקולה לתואר ראשון בימינו, אולי אפילו קצת יותר. שיפור תנאי המערכת יקרב אותנו חלק גדול להעלאה אמיתית ואיכותית של אחוזי הזכאות הקיימים. עבור מי שאין לה/ו עניין באקדמיא, יש להחזיר את החינוך המקצועי (בפריסה בכל רחבי הארץ, לא לעולם במקום מוסדות לבגרות), אף הוא בתנאים זהים.

בראש הפירמידה תעמוד מערכת ההשׂכלה הגבוהה – אוניברסיטאות המחקר והמכללות המובילות. הצורך בריבוי מכללות המוכר בימינו יהפוך מן הסתם לנחלת העבר, לאור ערכה המחודש הגבוה של תעודת הבגרות. אין לפסול שחלק מהמתקנים בהם שוכנות כיום מכללות תהפוכנה לבתי-ספר תיכוניים מובילים.

חזון חינוכי

נושׂא שאי-אפשר לסכם סתם כך בשתיים-שלוש פסקאות. כיוון כללי, מהרהורי לבי:

צריך פחות להתמקד בחומר, ויותר בכלים לניתוחו. זה כולל לימוד כמה שיותר שׂפות, תירגול בפתירת בעיות (חשיבה אלגוריתמית) מהגילאים הצעירים ביותר, היכרות עם עולם המציאות (כדור-הארץ והחיים עליו), אימונים בהטלת ספק ובשימוש בסוגי טיעון שונים.

לימוד כזה הוא, מדרך הטבע, אישי. לנוער יש לחנוך לפי דרכו. מסיבה זו, עדיף בעיני שיהיה כמה שפחות פיקוח על שיטות הלימוד בבתי-הספר היסודיים, ואפילו בחטיבות הביניים. יהיה צורך לקבוע תכני ליבה (עניין חשוב מאד כשלעצמו, שאשׂמח לשמוע עליו דעות בתגובות), שעמידה בהם תהיה דרישה בסיסית למימון מטעם המדינה. בחינת הבגרות תהיה נקודת המיקוד אליה יתרכזו תכני הליבה. הדרישות בבחינות הבגרות תקבענה עדיין על-ידי משׂרד החינוך. בדרך נרוויח הרבה עצמאות ונקצץ הרבה תקנים משׂרדיים מיותרים.

מערכת החינוך תסתער על האינטערנעט. מערכת החינוך תעדיף באופן פעיל תוכנות ומערכות הפעלה בקוד פתוח.

אזרחות

בשעורי אזרחות תערך היכרות בסיסית ומעמיקה של מוסדות השלטון במדינת ישׂראל, ושל ספר החוקים שלה. הלימודים יכללו פן של עבודה מעשׂית, בבדיקה של תקציבי משׂרדי הממשלה ושל הרשויות המקומיות. בחינת הבגרות תכלול דו"ח על ההתנהלות הכספית של גוף ציבורי זה או אחר. עבודות שתחשׂפנה שחיתויות או בזבוזים תתוגמלנה בציון הולם. נבחנ/ת אזרחות שת/יחסוך למדינה למעלה מ-18,000 ש"ח, ת/יוזמן לקבלת פנים חגיגית בבית-הנשׂיא/ה.

16 תגובות על הפוסט “השׂמאל הלאומי – מהפכה בחינוך (ג)

  1. אני חושבת שזו אכן תוכנית לשאוף אליה, אבל אין לשכוח את המכללות להכשרת מורים. העלאת תנאי הקבלה האפסיים להוראה כיום.
    שיוני תוכנית הלימוד במכללות ליותר מתוקשבים ומעודדי חשיבה עצמאית ויצרתיות. כיום מתרחשת לה מהפכה שקטה בתוכניות הלימוד, לדעתי בגלל מעבר לפיקוח המל"ג. אבל אין הרבה ידע עליה, כי אין צורך שהסטודנטים יהיו שותפים אליה…

  2. בעניין החזון החינוכי, כפי שכותבים בפייסבוק- לייק ענק. חינוך לחשיבה ביקורתית הוא מה שיציל את הדמוקרטיה הישראלית. רציתי להציע עוד משהו מעניין- שיפור רמת הכנת עבודות וכתיבה, רעיון שאינו שלי ישירות, אלא של חבר יקר, אשר פועל בימים אלו בשטח הפוליטי ישירות לנסיון להכנסת כתיבת שני סמינריונים בתום התיכון… רעיון מבורך

  3. בגדול נשמע טוב.

    לא מסכים לגבי תעודת הבגרות שכאילו תחליף את התואר ראשון, ותוריד את הצורך במספר המוסדות להשכלה גבוהה. השכלה תיכונית והשכלה פוסט-תיכונית הן שונות. מה שיעשה את ההבדל הוא השארת המכללות (אפשר לפתוח עוד אפילו) אבל הקטנת האוניברסיטאות כך ששם ילמדו רק הטובים ביותר. לצורך העניין, האוניברסיטאות יהיו כמו ה-Ivy league בארה"ב, והמכללות כמו כל היתר.

  4. חינוך, הוא אכן המפתח להעצמת החברה הישראלית.

    כיום, אני חושב שמערכת החינוך תקועה, מיושנת, מקלקלת. יש לעשות חשיבה מחדש על כל הדרך בה מחנכים ומלמדים את תלמידי ישראל.

    צריך לנסות לשאול טכניקות ממערכת חינוך הרבה יותר מוצלחת שהיתה לנו. מערכת החינוך שבה היהודים השתמשו במשך אלפיים שנים, והוציאה גאונים עצומים. להתאימה כמובן לידע המדעי הנוכחי.

    מערכת המבוססת על חקירה, חברותות, דיונים. מערכת מבוססת שאלות, ופחות תשובות מוכנות. מערכת שמעודדת את התלמיד לחשוב. מערכת שמלמדת את הילד את רזי היקום…

    אולי לא לכולם זה מתאים, ולכן כדאי לפעול על פי שיטת התלושים. כל תלמיד יוכל לבחור כל בית-ספר שהוא מעוניין בו, ועומד בפיקוח משרד החינוך. הבית ספר יקבל תשלום עבור התלמיד. כך יתאפשר חופש מחשבה, ותחרות חופשית בין בתי-הספר על תלמידים. אני מניח כי ההורים ירצו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר שיתנו לדעתם לתמידים הכי הרבה סיכויי הצלחה בבגרותם.

  5. הדס –

    מכללות להכשרת מורות: כאן יחול תיקון טבעי בזכות ההעלאה המשמעותית של שׂכר ההוראה. מקצוע ההוראה יהפוך נחשק הרבה יותר, התחרות תגבר, תנאי הקבלה יעלו.

    תיקשוב ומיחשוב – כן בהחלט. ב"ה אעלה עוד השבוע פרק מהרומן בהמשכים של ויקי ושלי. בינתיים את מוזמנת לבדוק כמה טורים אחורה, לפרק הראשון.

    ***

    צליל –

    בהמשך לתשובתי לניתאי שייננזון בפייסבוק – זה צריך להיות הדגש בחטיבת הביניים (או בסוף היסודי ובתחילת התיכון, בחלוקה של 8 ו-4). ביה"ס היסודי צריך להיות מבוסס הרבה פחות על לימוד בכתה והרבה יותר על פעילויות משׂחקיות והתנסויות מחוץ למסגרת הרגילה של מורה מול כיתה. בחטיבה צריך ללמוד איך לעבוד, וזה כולל גם כתיבת חיבורים ועבודות. כיום הדבר כמעט לא קורה, אם לשפוט לפי העבודות שאני קורא מסטודנטיות/ים לתאר ראשון.

    ***

    רני –

    כיום, תואר ראשון הוא אסמכתא לידיעת קרוא-וכתוב (וגם זה בקושי רב). הריני להבטיחך שבדור הורי כישורי הקריאה והכתיבה, כמו גם הידע הכללי, של בוגר/ת תיכון עיוני טוב היו גבוהים באופן ניכר מהממוצע בתאר ראשון בימינו.
    זילות התאר הראשון, המספרים הגבוהים של נרשמים לתארים מחקריים (שני ואילך), המצב העגום של תאר שני לא-מחקרי (מסלול ב), וביחוד המספר העצום של מכללות – כל אלה עדות קשה ותוצאה ישירה של הדרדרות ההשׂכלה התיכונית העיונית.

    ***

    טל –

    ממערכת החינוך היהודית שאתה מדבר עליה הייתי לוקח בעיקר את הקריאה המדוקדקת של טקסטים, את החשיבות שבשאלת שאלות, ואת האימון בפתרון בעיות. הייתי משליך לפח את הדוֹגמתיות הדתית ואת נקודת המוצא שיש גבולות שמעבר להם אסור לחקור.

    לשיטת התלושים אני מתנגד, ובכל מקרה אין לה צורך בישׂראל. היא רלוונטית בארה"ב, שם יש אחוז גבוה של בתי-ספר פרטיים. בארץ רוב רובם של בתי-הספר ציבורי, ואין צורך בהפרטתם כלל ועיקר.
    מה שכן – צריך לאפשר גמישות גדולה יותר בהרשמה, ביחוד לאור מתן העצמאות היתרה לבתי-ספר שונים ללמד בדרכים שונות. יש לצמצם ככל האפשר, אם לא לבטל בכלל, את הגבלות הרישום האיזוריות.

  6. אני מדביק כאן את תגובותיו של דוד מרחב בפייסבוק, עם תשובותי שם:

    ***

    דוד מרחב:
    "אחרי 30 שנות עבודה להרוויח שכר של 11 אלף? למה ללכת לעבוד בהוראה עם שכר עלוב שכזה כאשר אפשר לעבוד בשוק הפרטי ולהרוויח 11 אלף כעבור עשר שנות ותק?"
    "אורי, אתה היית מוכן להרוויח בגיל 55-60 שכר של 11 אלף נטו? אחרי שלושים שנות עבודה, זה הכול? לשם השוואה, פרופסור מן המניין באוניברסיטה מרוויח בסביבות 4,000 שקל יותר, ורבים מהפרופסורים זוכים בדרגה זו גם בגיל 40 ומשהו או תחילת שנות החמישים.

    מעב…ר לכך, אתה מציע שכר למורה מתחיל של 6,000 שקל נטו. תאר לך שגבר עם ילד בן 30 שהולך להוראה צריך להתפרנס משכר כזה. תוריד משכנתא, הוצאות שוטפות ועוד, ותגלה שאי אפשר לגמור את החודש.
    אני מבין את הציפייה מאנשים להקריב חיים נוחים וטובים עבור שליחות, אבל הגיע הזמן שמישהו יפנים שהקרבה כזו לא צריכה להיות כרוכה בשכר שאיננו עלוב אולם הוא בהחלט בלתי מתגמל בעליל."

    ***

    ותגובתי:

    דוד –
    קודם כל, שכויח על ההתעקשות להעלות את המספרים! אילן הגדיר למעלה את המתווה כאוטופיא. הלוואי ויתברר בסוף שאפשר להעלות את המשׂכורות עוד יותר.

    ולתשובה עניינית:
    גם היום, כשמשׂכורות ההוראה נמוכות בהרבה, המשׂרות מאויישות. זו עובדה. ככל שנעלה את… השׂכר – ואני מציע פה עלייה כבירה ביחס למצב הקיים – משׂרות ההוראה תהפוכנה נחשקות יותר, והרמה הכללית תעלה. זה היגיון פשוט.

    בקשר למספרים:
    6000 נטו לחודש זו משׂכורת הבסיס. לא גיל 30 עם משפחה, גיל 25 עם תאר ראשון ותעודת הוראה. משׂכורת לא רעה לרווק/ה. בגיל 30+, עם תאר שני, הנטו כבר צריך להיות 8000, קצת מעל השׂכר הממוצע במשק.
    הוסף לכך משׂכורת שניה, אפילו בשׂכר מינימו…ם, והגענו ללב המעמד הבינוני.

    החישוב שלי הוא לפי משׂכורת כפולה. זוג שנפגש בזמן הלימודים ועובד במערכת החינוך יביא מייד בהתחלה 12,000 נטו. זה המון, ומאפשר להתחיל משפחה. בתוך עשׂור יעמדו על 16,000 נטו, שזה יפה מאד, ומאפשר לשלם משכנתא ברוב הארץ.
    לקראת הפנסיא (וזו נקודה קריטית), יעמדו על סביבות 20,000 נטו, שזה ממש יפה, ומאפשר כבר לעזור לדור הבא עם הנכדים.

  7. לגבי החזרת החינוך המקצועי- חשוב מאוד. היום כולם יוצאים מהנדסים ממכללה דרג ד'.
    גם לגבי העלאת רמת התיכון- זה חשוב מאוד. כל עניין המיקוד והבגרות 5 יח' במקצועות הזויים לא עשו טוב לאף אחד. אני אישית הייתי מאפשר 5 יח' רק ל-10 מקצועות ליבה.

    מאוד מילטון פרדימני ולא שמאלני, אבל אני חושב ששיטת התלושים גם חשובה. המצב בו ילד מוכרח ללכת לבי"ס בכלל תחום שיפוט עירוני הוא לא בריא ולא טוב. אבל אני לא דוגמא כאן, כי אני הייתי מבטל את "הזרמים" בחינוך בכלל בתמורה להיתר לפתיחת בתי"ס פרטיים.

  8. אורי, אני מוצא שיותר מדי תגובות מתייחסות דווקא למספרים – גבוהים/נמוכים מדי. ההצעה שלך הן מבחינת שעות והן מבחינת שכר די דומה להצעה של המורים מלפני "אופק חדש" (מה שנקרא "עוז לתמורה"), לא שזה רע. עם זאת, האמירה שהמימון יבוא מ"מזעור השחיתות" היא קצת מתחמקת. מימון לרפורמות מגיע מתקציב המדינה, דהיינו מקיצוץ בדברים אחרים, או ממקורות תקציביים אחרים. "מזעור השחיתות" הוא לא מקור תקציבי. אם אתה מציב אותו בראש המקורות, אתה נוטש את מחוזות הריאליה ועובר לשיחות סלון בנוסח "מהכסף ששפכו בהולילנד היה אפשר לבנות 100 כיתות".  חסרה לי גם אמירה ברורה לגבי מקומו (או היעדרו) של כסף פרטי במימון מערכת החינוך האופטימלית שאתה מתאר.

    בחינות הבגרות: או שמחזירים את תעודת הבגרות למעמדה הקודם (דומה לתואר ראשון) או שמגדילים את אחוזי הזכאות. כל עוד הגדלת אחוזי הזכאות היא היעד, לא יחול שיפור במעמד תעודת הבגרות ונמשיך להיות עדים לשחיקה מתמדת לא רק במעמד תעודת הבגרות, אלא גם במעמד התואר הראשון (זה כבר קורה) ובהמשך השני.

  9. אני גם חושב שלפני שמבטיחים למורים שכר גבוה, צריך להגיד בדיוק מאיפה בא הכסף, אני מאמין שיש הרבה בזבוז ושחיתות, אבל לא יודע איפה.

    לדעתי הבעיה העיקרית של החינוך בישראל היא גידול באוכלוסיה העניה, בלי שבסיס המס למערכת החינוך גדל. זו רק תחושת בטן (שנסמכת על הגיון בסיסי)

    ריכזתי כאן את כל הנתונים על מערכת החינוך שמצאתי במקורות שונים

    http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C#.D7.99.D7.97.D7.A1_.D7.AA.D7.9C.D7.9E.D7.99.D7.93.D7.99.D7.9D_.D7.9E.D7.95.D7.A8.D7.94

  10. אורן –

    אני מתנגד בחריפות להפרטת המערכת. אין בה צורך. שׂכר גבוה, הגמשת איזורי רישום, ומתן עצמאות פדגוגית יספיקו בהחלט.

    ***

    רביב ואזרח דרור –

    כשכתבתי על הרכבת, והגנתי על הרעיון להקפיץ קדימה את התחבורה הציבורית באמצעות מימון פרטי ב-BOT, קפצו עלי כל הסוציאל-דמוקרטים, וטענו שיש מספיק כסף להכל. אז החינוך צריך להיות קלי-קלות, לא?
    וברצינות: קראו את הגווארדיה השחורה של ד"ר ירון זליכה. מדהים כמה כסף אפשר לחסוך על בזבוזים ושחיתויות. ועוד – יהיו קיצוצים בבטחון, ומשלב מסויים גם חסכון על אי-השקעה בכיבוש. יהיו גם הכנסות מהגז הטבעי. ואולי חשוב מכל – חסכון פנימי מתוך משׂרד החינוך, שמגלגל בכל זאת עשׂרות מיליארדים כל שנה. חלק גדול מהכסף הולך על משׂכורות מנופחות במשׂרד למאות ולאלפים, ולא לשטח. אפשר וצריך לשנות את זה.

    אזרח – תודה על הקישור. אעיין ואעביר הלאה.

  11. מה שחסר לי במה שכתבתי הוא החינוך המקצועי.
    לא כל תלמיד במדינת ישראל מסיים את בית הספר אם תעודת בגרות, המתטודה הזאת של לשבת כל היום על התחת לא מתאימה לכל אחד.
    בימינו שמצב בתי הספר המקצועיים והטכנולוגיים הוא על הפנים נשלחים למסגרות הללו רק תלמיד שמנסים להעיף אותם מבית הספר ואין למערכת כוח להתעסק איתם. אני חושב שחלק גדול משינוי מערכת החינוך במדינת ישראל היא החזרת של בתי הספר המקצועיים למקום של כבוד. ללמוד מכונאות רכב זה דבר מכובד וטוב, ללמוד טכנאות שיניים זה מקצוע לכל החיים, ללמוד סי.אן.סי זה טוב לעתידה של מדינת ישראל.
    צריך שלא רק אותם נערים ונערות שנזרקים ממערכת החניוך הפורמלית יגיעו לשם אלה שנער בגיל 15 יוכל להגיד שהוא לא רוצה יותר ללמוד כמו בוק בכיתה אלה הוא רוצה ללמוד מקצוע , ללמוד להיות עובד , ויש המון מה ללמוד בתחום ככול שהטכנולוגיה מתפתחת. בגרמניה היום זה יחס של 60 אחוז בבתי הספר העיוניים ו40 אחוז בבתי הספר המקצועיים ושם בית ספר מקצועי זה מקום מאוד נחשב.

  12. צריך פחות להתמקד בחומר, ויותר בכלים לניתוחו. – לפחות אצלי באו"פ אני אשמח אם תוכל לשנות את העניין. זה ברמת ההתרכזות בחומר והכנסתו למבחן ובחינה על שאלות שנענו במהלך הקורס על הלוח בכיתה וניתן להכניסן למבחן. מסובך. יותר מדי.
    חוץ מזה הרעיון נשמע מושלם. אוטופי בעצם.
    עבודות שתחשׂפנה שחיתויות או בזבוזים תתוגמלנה בציון הולם. – יש מספק כדי שלכולם תהיה בגרות בקלות

  13. אלון כרמל –

    תחת "המערכת", פסקא שניה מלמטה, דיברתי על החינוך המקצועי.
    מסכים לגמרי שהוא בעל חשיבות גדולה, מכל הסיבות שציינת.

    אבל אחזור ואדגיש – בעבר היה מצב בו התיכונים המקצועיים נפרסו ביחוד באיזורים חלשים יותר מבחינה כלכלית וחברתית, והעיוניים באיזורים החזקים יותר. זה אסור שיקרה שוב. הפריסה צריכה להיות מקבילה, כך שבכל מקום תהיה גישה נוחה לשני המסלולים.

    *****

    D! –

    באופן כללי, הבחינות המקובלות מדגישות מאד זכרון לטווח קצר ויכולת תפקוד בתנאי לחץ זמן. שתי תכונות שימושיות, ללא ספק, אבל ממש לא ברור שדוקא עליהן צריך לשׂים את מלוא הדגש.
    בעבודה שלי, אני משתדל למצוא דרכים אחרות להתמודד עם רעיון הבחינה. למשל, בחינות בקורסים שלי הן לעולם בחומר פתוח. לפעמים המטלה כוללת לא רק כתיבת תשובה אלא גם ניסוח השאלה.

  14. אגיב לנושא חופשת הלידה, כי זה הנושא שבו אני מתמחה.
    יש היום הסכמה די רחבה בין החוקרים על שני נושאים:
    הראשון, ילד צריך להיות בטיפול של אחד-על-אחד למשך השנה הראשונה לחייו, ולא – כמו שכתבת – שנתיים. גיל שנתיים הוא גיל מאוחר מאוד לכניסה למסגרת (ואגב, תחילת דיבור הרבה יותר קרובה לגיל שנה מאשר שנתיים, וכך גם המשחק החברתי, שלא קשור אליה בהכרח).
    מצד שני – וכאן יש הרבה פחות חילוקי דעות – ברור שיציאות ארוכות משוק העבודה פוגעות בצורה קריטית בנשים. גם מבחינת הסיכוי שיחזרו לשוק העבודה בכלל, גם מבחינת השכר וגם מבחינת הקידום המקצועי. מדובר על טווח של חצי שנה עד תשעה חודשים, כתקופה שהפגיעה שלה בנשים היא מינימלית.
    לגבי 'אפשר בחלוקתה בין ההורים' – כיום אף אחד לא יודע איך לגרום לגברים לקחת חלק שוויוני בחופשת הלידה. יש לחוקרים מחשבות בנושא, אבל אין תוכנית עובדת שמצליחה לעשות את זה. המקום שבו הצליחו לעשות את זה בצורה האפקטיבית ביותר הוא איסלנד, וגם שם גברים לוקחים שליש (מאה יום מתוך 270) בממוצע. כך שהפגיעה תהיה, בכל מקרה, בנשים.

    המסקנה שלי: צריך להאריך משמעותית את חופשת הלידה בישראל – אבל לפחות משנתיים. אני הייתי מדבר על תשעה חודשים, במודל האיסלנדי (שליש האם חייבת לקחת, שליש האב חייב לקחת, שליש לבחירת ההורים). כל מספר בין חצי שנה לשנה נשמע לי סביר.
    במקביל, צריך מערכת איכותית, נגישה ומסובסדת של מעונות יום החל מגיל שלושה חודשים, לכל היותר. ככה אתה מציע לאנשים שני מסלולי בחירה – הם יכולים לבחור שהמדינה תשלם על חופשת הלידה, או שהמדינה תשלם על המעון.

  15. נדב –
    תודה על התרומה!

    אני חושב שהבאתי את השנתיים מההמלצה של ארגון הבריאות העולמי על משך הנקה רצוי. ביררתי בינתיים, וההמלצה על הנקה מלאה (כזו שאינה מאפשרת חזרה לעבודה) היא עד גיל חצי שנה. אח"כ כבר אין בעיא.

    יוצא מזה שההמלצה שלך על המודל האיסלנדי נשמעת טוב מאד, ואכניס אותה למסמך המאורגן לכשאשב סוף סוף לארגן אותו.

    בעניין ההכרח של האב לקחת לפחות שלושה חודשים, אני רואה כאן שתי מטרות:
    (א) לצמצם את הפגיעה בנשים דוקא ביחס לשוק העבודה
    (ב) לאפשר למשפחה זמן איכות עם שני ההורים
    האם יש גם (ג) ו-(ד) שהחמצתי?

  16. א' שלך הוא בכיוון, ב' פחות (למרות שהוא לא מטרה פסולה, כמובן). זה לא שיש ג' וד', אבל אני מעדיף ניסוח אחר.

    הסיבה שאנחנו רוצים שאבות יצאו לחופשת לידה, היא כי אי אפשר לנתק בין חוסר השוויון בשוק העבודה לבין חוסר השוויון במטלות הבית: לנשים יש יותר מחוייבויות במשק הבית, אז הן לוקחות עליהן פחות מחוייבויות בשוק העבודה. המשמעות של פחות מחוייבויות בשוק העבודה היא הכנסה פחותה, ולכן הגברים* צריכים להגדיל את מחוייבותם לשוק העבודה (כדי להרוויח יותר). כתוצאה מכך, הם מצמצמים את מעורבותם במשק הבית – ומאלצים את נשותיהם להגדיל את מחוייבויותיהן למשק הבית, וחזרנו לשלב 1.

    ההנחה היא שיש כאן מעגל סגור, שלא יכול להיפתר אם לא יבוא גורם חיצוני לשוק העבודה ולמשק הבית (וכאן זו המדינה), וישבור אותו. הרעיון של שלושה חודשים שנשמרים אקסקלוסיבית לאב (או חודשיים בגרסה השבדית, חודש או שבועיים במדינות אחרות), הוא להכריח את הגברים לטפל בילדים וכך לשבור את המעגל.

    * אני מגביל את עצמי כרגע למשפחה הטרוסקסואלית דו-הורית, ברשותך

סגור לתגובות.