הנה שוב נזכר הנשׂיא האיראני לפתוח עלינו פה. הפעם, לרגל ביקורו המתוקשר בניו-יורק, ושוב בטהראן לרגל "יום ירושלם" (סיקור עיתונאי בעברית: כאן וכאן, ובאנגלית: כאן, כאן וגם כאן). סבוב ההופעות נפתח הפעם באוניברסיטת קולומביא במנהטן, בסמיכות לעצרת האומות המאוחדות. בהתקף של זעם צדקני ונימוסים גרועים, הקדים נשׂיא האוניברסיטה, מר לי בולינג'ר, דברים לנאומו של הנשׂיא האיראני, קרא לו "דיקטטור קטן ומרושע", וטען שהוא "פרובוקטור במצח נחושה, או בלתי-מלומד באופן מדהים."

Iranian President Mahmoud Ahmadinejad speaks at Columbia University

האמת היא, ששתי האפשרויות שציין מר בולינג'ר אינן סותרות זו את זו. פרובוקטור מושבע יכול להיות גם בור גמור. אבל כדאי אולי להוסיף נדבך שלישי לתאור אישיותו של הנשׂיא. המניעים לטענה כאילו השואה לא התרחשה מעולם ברורים למדי: (א) משום שהשואה מהווה מקור לגיטימציא לקיומה של מדינת ישׂראל – לגיטימציא אותה מנסה הנשׂיא לערער כמיטב יכולתו; ו-(ב) משום שכך מובטחות לו כותרות שמנות בכל פעם בה יפתח את פיו. אבל להגיע לניו-יורק, לטעון שבאיראן אין הומואים, ולהאמין שטיעון כזה יוסיף לו נקודות – לשם כך צריך גם להיות אידיוט.

ובכל זאת , בתוך דבריו של הנשׂיא מסתתרת גם שאלה אחת שצריכה להשאל: גם אם השואה היתה (אפשרות שאפילו הוא החל להודות בה), מדוע צריכים הפלשׂתינים לסבול ממנה היום? אכן, שאלה טובה.

דרך אחת לענות עליה תהיה להעמיק את המחקר במספר שאלות הקשורות בחקר השואה (צעד שהנשׂיא המליץ עליו בחום), וביחוד בקשרים בין ההנהגה הפלשׂתינית בשנות ה-30 לבין המשטר הנאצי. כידוע, דוקא בשנים בהם הלך מצבה של יהדות גרמניא והחמיר, פרץ בארץ-ישׂראל "המרד הערבי הגדול", במחאה על העליה ההמונית של יהודים מאירופה לארץ. המחאה הצליחה. העלייה נבלמה במידה מרובה. כדאי מאד לקבל את המלצתו של נשׂיא איראן ולהעמיק את המחקר בדבר הקשר בין ההנהגה הערבית בארץ-ישׂראל (ומחוצה לה) לבין השלטון הנאצי, כדי לקבוע אם היה כאן מהלך מתוכנן, או שמא מדובר בצירוף מקרים גרידא.

mufti husseini hitler במה צודק נשׂיא איראן בכל זאת? Grossmufti inspecting ss recruits במה צודק נשׂיא איראן בכל זאת?

דרך אחרת לענות על השאלה היא שאין טעם להאשים את הפלשׂתינים החיים כיום במעשׂיו של המופתי, ממש כשם שאין טעם להאשים את הגרמנים של היום במעשׂי סביהם. אלא שבעוד שהשואה היא כבר הסטוריא (כנראה, בכל זאת), הסבל הפלשׂתיני נמשך גם היום, ואי-אפשר להתכחש לו. משהו צריך לעשׂות, ודומה שגם כאן מעז הנשׂיא האיראני לאמר את מה שהעולם כולו אינו מעז להעלות על שׂפתיו – הבעיא הפלשׂתינית אינה מקומית ארץ-ישׂראלית, או אפילו בעיא של המזרח הקרוב. מדובר בבעיא עולמית, ועל העולם כולו להתגייס לפתרונה.

בעבר המליץ הנשׂיא להעביר את היהודים לגרמניא או אוסטריא; לאחרונה העלה אפשרות נוספת, להקים מדינה יהודית בקנדה או באלסקה. הכיוון נכון. אומות העולם, שנעלו שעריהן בפני יהדות אירופה בשנות ה-30, חייבות היום לאפשר הגירת המונים, כדי למחות את כתמי העבר. ראשונים יהגרו דיירי מחנות הפליטים, שכן הם נמצאים במצב הקשה ביותר, וזקוקים לעזרה באופן הדחוף ביותר. אחריהם יכולים להגיע התושבים המבוססים יותר של הארץ, דוברי עברית וערבית כאחד. הארץ ממילא צפופה להחריד, ולא יזיק לנו קצת אויר לנשימה. אחרי שחרור הלחץ הראשוני, יהיה אפשר לשבת ולדון בבעיות היסודיות יותר, כמו "זכות השיבה", או השליטה בהר הבית. או אז ישׂרור כאן קצת שקט, ונשׂיא איראן יוכל לפנות לענייני פנים. מי יודע, אולי אפילו יזכה ללמוד דבר או שניים על בני-עמו, שבניו-יורק כולם יודעים כבר מזמן.