מסתבר, לא רק שלא המצאתי את רעיון המיסוי המותאם לרמת הזיהום של כלי-רכב, אלא הממשלה כבר פועלת בנידון! (ראי/ה כתבה של תהל פרוש ב"הארץ-דה מרקר".) כלומר, הועדה הוקמה, וכבר הספיקה לקיים אי-אילו דיונים, וגם להמליץ אי-אילו המלצות. זאת ועוד, המלצה לחקיקה היתה אמורה להכלל בחוק ההסדרים של שנת 2008. אלא מה? הועדה למיסוי ירוק ברשות המסים החליטה להשמיט את ההצעה ברגע האחרון מן הנוסח שהונח על שולחן הממשלה.
למה?
לטענתו של מר בועז סופר, יו"ר הועדה, "נערך שימוע. אנחנו שוקדים על הטענות שכנגד ועדיין לא סיימנו אותן… עלול היה להיווצר מצב שבו הממשלה תאמץ המלצות שאינן סופיות. בעבר סברנו שההערות שיועלו בשימוע לא יהיו מהותיות, אבל בחרנו לנקוט משנה זהירות ולבדוק טענות אלה לעומקן." ומתי ימשיך התהליך? "אני מניח שמיד לאחר החגים תובא הרפורמה כולה להחלטת ממשלה". מרגיע, לא? קודם כל, טוב לשמוע שהאנשים שמנהלים את המדינה זהירים כל-כך, ושוקלים את כל האפשרויות על כל צעד ושעל. (אמנם, חבל שלא גילו אותה זהירות כשהתקבלה ההחלטה, נאמר, לצאת למלחמה בלבנון. פעמיים). מרגיע עוד יותר לשמוע שכל העניין ימשיך להתגלגל הלאה "אחרי החגים". (אם כי אחרי החגים עלול להיות קצת עמוס, כי בדיוק יגיע האינסטלטור, יתקשרו אלינו מחברת הביטוח, ויתחילו לחפור את תעלת הימים).
בכל זאת, מהכתבה עולות מספר נקודות מדאיגות, אופייניות למציאות בה אנו חיים:
א) הועדה ערכה "שימוע ציבורי" בנושׂא, בהשתתפות נציגי משׂרדי האוצר, התמ"ת, הגנת הסביבה והבריאות. ומי לא השתתף? נציגי הציבור וחברי הארגונים הירוקים. למה? משום שהועדה לא טרחה לפרסם מתי תתכנס לדון בעניין. המסקנה: כשפקידי הממשלה מדברים על "שימוע ציבורי" הם מתכוונים לפגישה פרטית הרחק מעין הציבור. אמור מעתה: מדינה יהודית ופקידוקרטית.
ב) גם לאחר שתובא לדיון בממשלה, ההצעה צפויה ליפול בשלב זה או אחר, או סתם לשקוע בביצה התובענית של הפוליטיקה הישׂראלית. במילותיו של ח"כ דב חנין, יו"ר השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת: "המיסוי הירוק הולך והופך לאופק במציאות הישראלית – ככל שאנחנו מתקרבים אליו כך הוא מתרחק. זוהי פאטה מורגנה ירוקה במדבר של ההזנחה הסביבתית."
ג) האטימות (ההיפך של שקיפות) של תהליך החקיקה לא מאפשרת להבין אפילו אם מדובר בהעלאת מיסים על מזהמים, או בהורדת מסים על מכוניות "ירוקות", כפי שהצעתי בפוסט קודם. המיסוי על רכב פרטי בארץ גבוה ביותר בכל מקרה, והתוצאה היא שהכבישים עדיין עמוסים במכוניות מדגמים ישנים, מזהמים יותר ובטוחים פחות.
אז מה לעשׂות?
א) לסייע בהגברת מודעות – על ידי כתיבה בבלוגים, בטוקבטים (למשל לכתבה ב"הארץ"), בשׂיחות סלון, במכתבים למערכות העיתונים, ובכל דרך אחרת העולה על הדעת.
ב) לכתוב לחברי-כנסת רלוונטיים. השדולה הסביבתית-חברתית מונה לא פחות מ-41 חברי כנסת. כדאי שידעו שגם לציבור אכפת איזה אויר הוא נושם, וכמה הוא מיסים הוא משלם על הרכב בו הוא נוסע.
ג) להתפלל שהמהפכה לא תתעכב יותר מדי, ושעדיין יש לנו סיכוי כאן בארץ.
***
וחוץ מזה – צריך להפסיק את הטבח בדרפור (ותודה ליוסי גורביץ).
כיוון נכון. ובמקביל אספר על נסיוני בהסבת כלי רכב לנסיעה בגז. בעולם יש לפחות 10 מליון כלי רכב כאלו. בארץ הענין התחיל לפני בערך 4 שנים. אין לי מידע מדויק כמה יש אבל לפחות 40,000 כלי רכב אמורים להיות לפי 10,000 לשנה. אמנם תקן הגז הולך ומתקרב לתקן החדש של הבנזין באירופה, אבל בין תקן למציאות יש מרחק, מה גם שהפסדנו מבחינה ציבורית כמה שנים טובות של נסיעה בגז שבכל זאת הוא נקי בהרבה מהבנזין הקיים. מיותר לומר כמה ירוויח הנהג הפרטי, ואם לא הפרטי אז בוודאי התאגידי. אילו היתה חשיבה ציבורית בענין, משרד האוצר היה מעודד תאגידים לרכוש ישירות רכב היברידי [בנזין+גז] ובידיעה שתאגידים מוכרים רכב אחרי שנתיים-שלוש היו חודרים למשק הישראלי עשרות אלפי כלי רכב הנוסעים על גז בכל שנה. שהרי מנסיוני אני יודע כמה זה מתיש לעשות את ההסבה, לקוות שהכל בסדר, לבצע רישוי ואחר כך גם למכור את הרכב בשוק של חשדנות ישראלית. דרך התאגידים הדבר היה מתבצע בקלות רבה ובאופן אלגנטי. אלא שבשביל זה צריך לחשוב ציבורית, וזו כבר דרישה מוגזמת.
אודי האם תוכל להסביר – האם ביצעת הסבה לגז ברכב "רגיל" שכבר היה ברשותך? איך? והאם אתה מרוצה?
אתה צודק לגמרי בעניין התאגידים והחברות. החסכון שלהם יכול להיות יותר גדול, כמו גם היכולת להבטיח קבלת שירות טוב (הרי יש להם יכולת מיקוח גדולה בהרבה).
צריך לפיכך להוסיף לרשימת "מה לעשׂות" גם חיפושׂ אחרי חברות, קיבוצים, וכיו"ב, כאלה שבראשם (או לפחות בראש אגף הרכב שלהם) עומד אדם בעל מוח פתוח ומודעות חברתית-סביבתית. אנסה לכתוב על כך לשׂר להגנת הסביבה. נראה מה יקרה.
אחת הבעיות שאני רואה באופן קבוע בדיון על רכבים וזיהום אוויר היא שלא מפרדים בין שני דברים שונים – זיהום מקומי וזיהום עולמי. הזיהום המקומי הוא כל הדברים הרעים שהמכונית פולטת ואנחנו נושמים. זה הזיהום שגורם לריח רע ובעיקר פוגע בבריאותנו. לעומת זאת הזיהום העולמי הוא גז החממה שנפלט וגורם להתחממות כדור הארץ.
לצערי הרכבים ה"ירוקים" – רכב היברידי, רכב מונע על ידי גז, וגם רכב המשתמש באתנול כדלק – אולי תורמים במשהו לצימצום הזיהום המקומי בערים, אבל התרומה שלהם לצימצום אפקט החממה קטנה למדי.
לרגע חששתי שתאמר שהנעה בגפ"מ ורכבים היברידיים מגבירים את אפקט החממה.
לא התייחסתי כלל לאפקט החממה כיון שלא ידעתי שהוא קשור לנושׂא. מדבריך עולה שהוא אכן אינו קשור. היכן הבעיא?
לגבי התרומה ה"מקומית" – אתה כותב "אולי תורמים במשהו". אמנם אינני מומחה, אבל ממה שקראתי עולה שהתרומה משמעותית למדי. ויש להוסיף לכך שני גורמים נוספים:
(א) פחות שמוש בבנזין פירושו פחות זיהום מבתי הזיקוק. עניין רגיש אצלנו על הכרמל.
(ב) צמצום צריכת הנפט יביא לירידה בהון, ולפיכך בהשפעה הפוליטית, של המדינות בעלות הנפט. בזה יש לנו אינטרס מובהק.
שמדברים על זיהום צריך להפריד בין זיהום ברמת המדרכה.
הפליטה שנגרמת מהאגזוז, את הפליטה הזו באמת אפשר להקטין באופן דרסטי ע"י שימוש במכונית חשמלית או ביודיזל
יש הרבה אלטרנטיבות אבל הפתרון האמיתי הוא הקטנת הזיהום הכללי ולא חיפוש אחר פתרונות מקומיים שמצטיירים טוב.