זוכרות את "הבגידה" של פרץ במאבק החברתי?

היסטוריא עתיקה ממש, כמו הראיון המאלף שערך גידי וייץ עם עו"ד רם כספי, והתפרסם ב"הארץ" לפני כשנה וחצי. מי שעוקב אחרי סוגיית "הון-שלטון" מכיר מן הסתם את הראיון הזה. הטור הקצר והלא-מקורי הזה מוקדש למי שלא. את ההפניה מצאתי בטור הזה, בבלוג המצויין של איתמר כהן – האופנן. מומלץ בחום למי שאכפת לה/ו מאיכות הסביבה ומהון-שלטון.

והנה, פנינים מהראיון. כדי להבין במי עסקינן, קראו את חילופי הדברים הבאים:

כספי: "אם הממשלה רוצה צמיחה היא לא צריכה לתקוף את אנשי ההון אלא ללטף אותם. לתרומות אין שום השפעה על הפוליטיקאים. הוצאת הכספים צריכה להיות מוגבלת, אבל אין שום משמעות אם אדם תורם 5,000 שקל או 200 אלף שקל".
וייץ: אבל מי שתורם מאות אלפים עשוי לבקש עזרה מפוליטיקאי.
כספי: אני לא רואה שום פסול בכך שבעל הון יתרום במסגרת המכסות המותרות והשר יטפל בענייניו, ללא שחיתות כמובן".
וייץ: כשאתה מסתכל על שולחן הממשלה אתה רואה שם אנשים נקיים?
כספי: "ליד שולחן הממשלה ממה שאני מכיר, האנשים הגונים וישרים. כל אחד שיושב שם. יום יום עושים להם עוול ושופכים את דמם".
וייץ: מוזר. חלקם חשודים ונחקרים. מדד השחיתות העולמי מדרדר אותנו כל שנה למקום נמוך ועלוב יותר.
כספי: אני לא יודע מי עורך את המדד הזה ועל סמך איזה נתונים עורכים אותו. אני, ב-40 שנות עשייה במקצוע שלי, לא נתקלתי בתופעה של שחיתות אישית".

40 שנה של הגנה על פוליטיקאים בבתי-המשפט, ועו"ד כספי מעולם לא נתקל בתופעה של שחיתות אישית!

והנה משהו על משנתו הכלכלית:

"פתח את החלון, מה אתה רואה? ביורוקרטיה וביורוקרטיה וביורוקרטיה. משגעים אנשים, מטריפים להם את הדעת, ואני שומע יותר ויותר: נמאס. צריך לנער את המערכת. להפריט כמעט את הכל."

משהו לזכור בפעם הבאה שאתם מתפתים לדבר בעד הפרטה.

 

ולסיום, הדובדבן המובטח בכותרת. כמה הצטערנו, כמה התחלחלנו, כמה ביכינו את ההחלטה של עמיר פרץ להעדיף את משׂרד הבטחון על פני משׂרד האוצר. הנה מה שיש לעו"ד כספי לאמר בנושׂא:

"הייתי בצוות המו"מ של קדימה והבעתי דעה שאם פרץ יישב באוצר תיווצר עננה בשוק ההון. הדעה הרווחת של רבים וטובים במגזר העסקי, ולא רק, היתה שפרץ לא צריך לשבת באוצר בגלל שתיווצר עננה בשוקי ההון בישראל ובעולם לגבי נושא התקציב, ההון, אז עדיף שהוא יישב במשרד הביטחון".

ולא נותר לי אלא להמליץ בחום על קריאת הראיון כולו, שם מסביר עו"ד כספי מדוע "עצם העובדה ששרים, חברי כנסת ופוליטיקאים נפגשים עם אנשים מהמגזר העסקי, זה ברכה. זה קשר מבורך בין הון ושלטון".

למעשׂה, הוא צודק. הקשר הזה מבורך גם להון וגם לשלטון.

2 תגובות על הפוסט “זוכרות את "הבגידה" של פרץ במאבק החברתי?

  1. הכי מצחיק זה שהוא בחיים לא נתקל בשיחטות של פוליטיקאים. יכול להיות שהוא לא גר בארץ?
    אבל עכשיו ברצינות. קשר הון שלטון זה הוא עובדה קיימת בקפיטליזם מודרני. אולי, אני טועה, אבל נדמה לי שבחלק מהמקומות (בעולם) ההון הצליח גם לייצר משהו פרודוקטיבי – יוזמות חברתיות כאלה ואחרות (או במקרה של אינטל הסכים לשבת במקומות חלשים יחסית כדי לספק עבודה וצמיחה.) Lobbying למשל, זו שיטה קיימת בוושינגטון ובעוד יש הרבה דברים טובים שהיא מונעת (כמו ביטוח בריאות או איסור נשיאת נשק) היא גם מצליחה לקדם דברים טובים כמו יותר תשומת לב לאיכות הסביבה.
    מה שבעיקר מתסכל בסיפור הישראלי הוא שהמפלצת הון-שלטון לא מקדמת ממש שום דבר פרט לטובת ההון והשלטון ושהשחיטות היא כל כך מנקרת עיניים וחסרת בושה. ב שנים האחרונות יש שחיקה רצינית של סטנדרטים לגבי מהי שחיטות ומהי התנהלות פוליטית תקינה. זה נראה כמעט טבעי ולא בעייתי כלל ש"יצא לך משהו" מזה שאתה בפוליטיקה או תורם לפוליטיקאי.

  2. דינה –

    מסכים שמדובר בעובדה קיימת. אבל לא רק את הקפיטליזם המודרני צריך להזכיר כאן, אלא גם את משטר הנציגים. כשהשלטון מרוכז בידיים מעטות – כל השׂרים, הח"כים, המנכ"לים, בכירי המשׂרדים הממשלתיים והבכירים בממשל המקומי, כולם יחדיו, מונים אלפים ספורים – קל מאד להון לקנות את השלטון.
    ככל שבסיס השלטון יהיה רחב יותר, דמוקרטי יותר, כך יהיה קשה יותר לשלטון לשחד אישים.
    עדיין יהיה אפשר להטות דעת קהל בכסף (אנו הרי יודעים מי מחזיק באמצעי התקשורת ה"ישנים"), אבל לפחות לקנות מצביעים יהיה קשה יותר.
    יותר דמוקרטיא – פחות שחיתות.

סגור לתגובות.