מה מטרת המצור על עזה?

אז לשם מה, בעצם, המצור על עזה? מה הוא נועד להשׂיג? האם הוגדרה אי-פעם מטרה רשמית, שלכשתושׂג יוסר המצור?

עד היום, שמעתי שלוש תשובות עיקריות לשאלה הזו. האחת עוסקת בגלעד שליט, ורואה במצור על עזה עונש על חטיפתו, אמצעי למניעת הברחתו אל מחוץ לרצועה, או אמצעי לחץ על החמאס להביא לשחרורו. שלושת הנימוקים הללו חסרי כל ביסוס. עונש על החטיפה ודאי שאין כאן, שהרי שליט נחטף ביוני 2006, והמצור החל שנה אח"כ, בתחילת קיץ 2007. אמצעי למניעת הברחתו גם כן אין כאן, מאותו טעם בדיוק. קלף מיקוח להביא לשחרורו שוב אין – שהרי המצור נמשך כבר שלוש שנים, וגלעד עדיין בשבי. יתר על כן – הדרך לשחרור שליט ידועה וברורה: שחרורם של אויבים רבים ומרים עם "דם על הידיים". ממש כפי שעשׂינו כדי להחזיר הביתה את סוחר הסמים אלחנן טננבוים.

תשובה שניה גורסת שמטרת המצור להחליש את החאמס ולהביא להפלת משטרו ברצועה. תשובה זו נהנית לפחות מקשר מסויים למציאות, שהרי המצור הוטל זמן קצר לאחר עליית החמאס לשלטון. אלא שכאן עלינו לשאול את עצמנו: האם המצור מחליש את החאמס, או מחזק אותו? מאז קום מדינת ישׂראל משתמשים שליטי מדינות ערב בסכסוך עם "הישות הציונית" כדי למנוע דיון ציבורי, קל וחומר פעולה מעשׂית, לתיקון העוולות הנוראות שהם עצמם מקיימים בארצותיהם. מזה הרבה יותר מדי זמן נוקטות ממשלות ישׂראל, מכל הצבעים, באותו תירוץ ממש כדי להמנע מטיפול בעניינים דחופים ביותר המכבידים על החברה הישׂראלית. הרי למי יש זמן לטפל בפערים חברתיים,בחינוך מִדּרדר, במערכת בריאות מתפוררת, כשיש לנו "איום בטחוני", ו"הכיבוש", ו"המצב"? וכך גם החמאס בעזה. כל עוד יש מצור, יש גם תירוץ לכל מצוקה ולכל עוולה. אנחנו מספקים את התירוץ, ואיסמאעיל הנייה וחבורתו נהנים מההפקר. שיתוף פעולה למופת.

תשובה שלישית עוסקת בחימוש ובטילים. אם נסיר את המצור, הפלשׂתינים בעזה יתחמשו, ויתקפו אותנו. והפעם אלו לא יהיו קסאמים עלובים, אלא טילים משוכללים, שיגיעו לת"א-יפו ולירושלם. ובכן, להלן מבזק חדשות לכל תומכי/ות עקרון החלוקה, לפיו תהיינה שתי מדינות בין הים לירדן: פירוז מוחלט הוא חלום באספמיא. המדינה הפלשׂתינית, אם תקום, כשתקום, תתחמש בנשק מודרני. ואם תקומנה שתיים, האחת בשומרון ויהודה והשניה בעזה, אזי שתיהן תתחמשנה.

אבל מה הקשר למצור? כוחות צבאיים וצבאיים-למחצה תקפו את שטח מדינת ישׂראל לפני המצור, ובמהלכו. סופן של ההתקפות הגיע בעקבות פעולה צבאית נמרצת ביותר, ולא בזכות המצור, שלא שינה דבר לכאן או לכאן. גם אם יהיה בידי החמאס נשק בעל טווח גדול יותר, האמצעי להפסקת הירי יהיה אותו אמצעי: פעולה צבאית נמרצת ביותר. אין שום קשר למצור. פרט לעניין אחד: אולי אם בידי החמאס יהיה נשק בעל טווח גדול יותר, כזה שיאיים לא רק על ישובי עוטף עזה אלא גם על משפחותיהם של מקבלי ההחלטות, אולי תגיע התגובה במהירות ובאופן נחרץ, ולא אחרי גרירת רגליים של שנים.

בכלל, המצב מול עזה הוא מקרה מבחן נהדר לתפיסה הדוגלת בעקרון החלוקה. לעקור יישובים כבר עקרנו. להוציא את הצבא כבר הוצאנו. אבל להרפות מאחיזת החנק לא הרפינו. לא אנחנו, ולא המצרים, שמקיימים את המצור בדיוק כמונו, אבל אליהם אף אחד לא בא בטענות. עכשיו הגיע הזמן לבחון את העקרון הזה בשטח – להרפות וזהו. להסיר את המצור.

כן, ידוע לנו שעלול שיגיעו טילים לתל-אביב. גם לנתב“ג. ולדימונה. העניין הוא שבמלחמונת הקודמת, עזה סימן 2, הם כבר הגיעו לגן יבנה וזה רק עניין של עוד כמה קילומטרים עד נתב“ג, שזה עוד מאה גרם חומר נפץ בטיל. למי שקצת שכח, טילים כבר הגיעו לחיפה, חדרה, תל-אביב, באר-שבע וכמעט הגיעו לדימונה במלחמת המפרץ הראשונה. כל הארץ נמצאת בטווח הטילים, מזמן. שנים. כשאנחנו בשטחים. לכן טילים זו לא סיבה להחזיק בשטחים. אם נצא מהשטחים, יש סיכוי שיגיעו טילים לתל-אביב. אם לא נצא מהשטחים, לא תהיה ישראל. וכשנצא, נלחם ביורי הטילים והקסאמים והמרגמות מיד כשהם ישלחו. יותר מלבנון, יותר מעזה. בלי לתת לרקטות להחליד – בלי לחכות שבע שנים – אלא על המקום. ובכח. והרבה.

את הפסקא לעיל כתבו שמואל הספרי ואלדד יניב בפרק 35 של הטיוטא הראשונה להערות. לכאורה, אפשר היה לטעון שפשוט צריך להמשיך את המצב הקיים, לצור על עזה, לשלוט בשטחים. אני מקווה מאד שתאטרון האבסורד הקטלני שהתרחש זה עתה מול עינינו – ומול כל העולם – מתחיל לפקוח עיניים למציאות: אי-אפשר להמשיך עוד את המצור, אי-אפשר להמשיך עוד את הכיבוש. מסוכן, מפחיד, אבל צריך לשׂים לזה סוף. כבר מזמן בא הזמן.

[בטור הבא, ב"ה, על סוג היחסים שיש לכונן, לדעתי, בין ישׂראל לעזה]

21 תגובות על הפוסט “מה מטרת המצור על עזה?

  1. ההתחלה הזכירה לי את הקולוניאליזם הצרפתי והבריטי במזרח התיכון, עד שהמתיישבים יוכלו לטפל בענייניהם, לתקופה בלתי מוגבלת. על המצור אני לא מבינה מספיק כדי להגיב, אבל כן מקווה שיהיה בסדר, איכשהו. ~

  2. מעניין שאתה מצטט זאת, כי בדיוק עלה בדעתי שאירועי היום הם מבחן חשוב ביותר לקוהרנטיות של "השמאל הלאומי".

    ברור שהתנועה (כלומר אלדד יניב) תנסה לבדל את עצמה ביום שכזה מהשמאל הלא ציוני – שמפגין היום נגד הממשלה וצהל ומשתמש במונחים טבח רצח וכו'. בניגוד לארועי שיח ג'ראח הנחמדים, ביום כזה דב חנין והרבה מצביעי שמאל ציוני ניצבים משני עברי תהום.

    השאלה היא עד כמה יהיה פה בידול מעמדת ישראל הרשמית – ביבי-ברק-ליברמן-אשכנזי. ציפי לבני למשל לא ממש מתבדלת, להיפך.

    באירועים כאלה בעבר (תחילת מלחמת לבנון 2, תחילת עופרת יצוקה) בלטה מאוד התהום בין השמאל הלא ציוני מחד ובין מרצ והאגף היוני בעבודה מאידך. השמאל הציוני נסחף בתחילה עם הקונצנזוס שתומך בתגובה אלימה של ישראל (בתחילת לבנון 2 ביילין אפילו הציע להפגיז את דמשק), בין השאר משום שהצד הערבי פעל אחרי נסיגה ישראלית מלאה. זה בדיוק כמו בציטוט שאתה מביא מהשמאל הלאומי: הנסיגה לגבולות 49 (קו ירוק / קו סגול) נותנת תוקף מוסרי לטחון לערבים את הצורה אם רק יעזו להתקיפנו.

    רק עם הזמן התחילו אנשי מרצ/יונים בעבודה להעלות בגלוי יותר ויותר פקפוקים בנראטיב הקונצנזוס ובנוסחה "נסיגה לגבול בינ"ל = אין מגבלות על הגנה עצמית" שהם עצמם הציעו. זה רק הפך את מרצ והעבודה לעוד פחות אמינות בעיני מצביעיהן. מי שתמך בלבנון 2 ובעופרת יצוקה זלג לקדימה ואפילו לליכוד, מי שהתנגד – זלג לחד"ש.

    עד עתה אני לא רואה שום הבדל בין ליבת המסר של השמאל הלאומי ובין גישת הציונות היונית הישנה (מרמון ועד ביילין) – ההבדל הוא רק באריזה. לכן אני לא צופה שאלדד יאמץ את גישתך המאוד פרוגרסיבית.

  3. אני חושב שתשובה 2 היא הנכונה ביותר. אני חושב שמרעיבים את עזה, כדי לשבור את רוח האוכלוסיה ולהביא להחלשת החמאס והתרסקותו. זה עבד על הגרמנים במלה"ע-1 (אז המרעיבים היו הבריטים). אם הבעיה היתה תחמושת בלבד, הרי שישראל היתה יכולה להעביר את כל הסחורות דרך נמל אשדוד, במינון שיספיק לעזה, ובדרך היא היתה בודקת האם מועברים אמצעי חבלה.

    פתרון ה"נשבור להם את העצמות" לא עובד. ישראל חטפה גינויים בינ"ל גדולים מאד, כשפירקה את הדחייה ואת עזה. לכן, עדיף לתכנן קריסה מווסתת של החמאס. החלשת השלטון, עד שיתפוגג, ויוחלף על יד הפת"ח הנוח יותר למשא ומתן. רצוי לעשות זאת בתאום עם דעת הקהל בעולם (ובכ"ז החמאס הוא ארגון איסלאם רדיקלי).

    הבעיה היא שלא ניתן להרעיב אוכלוסיה, כאשר לא כל העולם מגוייס (ובמלה"ע-1 הוא היה מגוייס). לכן אנו נראה התנגדות הולכת וגוברת למצור. לכן גם לדעתי יש לחפש דרכים אחרות להחלשת החמאס. יש לספק אוכל ואת כל צרכי הרצועה, למעט אמצעי לחימה, או אמצעים שיכולים להפוך לאמצעי לחימה.

  4. טל –

    הדרך לראות מי מבינינו מנחש טוב יותר את המציאות היא… להמתין ולראות. בינתיים המצור וההרעבה לא הצליחו.
    אתה מדבר על מציאת שיטה יצירתית להחליש את החמאס. ואני מציע: להניח לו לנהל את הרצועה בתנאים רגועים יותר. זו משׂימה שהסיכויים להצליח בה אפסיים כרגע. יהא נא החמאס מי שיכשל ראשון.

    בנוסף – גם את פתרון שבירת העצמות צריך להפעיל באופן מושׂכל. בטור הבא, כאמור, אעלה הצעה לדיון – מה כן אפשר לעשׂות.

  5. יש הרבה היגיון בדבריך. יתכן שזה הפתרון. אבל אם נקיים אותו, יש לקיימו בעוד תקופת מה, ולהסירו לאט לאט, כדי שהחמאס לא יראה בכך ניצחון. אחרת ניתן לו נקודות תמיכה בציבור הערבי.

  6. טל –
    האמת היא שאני פחות מוטרד מהנקודות הנ"ל, כיון שהן באות והולכות ממש בקלות.

    ואם כבר הגענו עד הלום, אעלה בפניך עוד שאלה:
    נניח שנסיר את המצור דוקא עכשיו, ודוקא בתגובה לארועי המשט. לדעתי, מסקנה אפשרית בעולם הערבי תהיה:

    כבר שנים שאנחנו נלחמים נגד "הישות הציונית". מלחמות רגילות, טרור, מה לא? והם לא זזים. והנה, ארגנּו מפגן ראווה אזרחי לחלוטין (את האלימות הם התחילו, כרגיל), והסרנו את המצור מעזה. אולי כדאי שנפסיק עם האלימות לכמה זמן, ונמשיך גם הלאה במחוות סימליות ואוויליות במובהק.

    כדאי לנו שיחשבו כך, לא?

  7. אפשר להתחיל כבר עכשיו.
    שלב ראשון, הכרחי, הוא הפקעת הדיון בשאלות הגדולות מידי הדרג הפוליטי, והעברתו לציבור הרחב.
    כתוב טור בבלוג על הלבטים שלך בעניין עזה. קשר לפה. נשׂים בפייסבוק. נגלגל הלאה.
    שאלות רטוריות מתוך יאוש לא תסייענה לשום דבר.

  8. אני מסכים עם אורי. נראה שהפלסטינים עוברים בזמן האחרון לאסטרטגיות לא אלימות – החרמת תוצרת התנחלויות, משט וכו'.
    הלואי והמגמה הזו תתחזק.

  9. ירדן, נראה לי שאתה צודק.
    זה התחיל באינתיפדת אבנים שהם מנסים לקדם כאן לאחרונה. זה ממשיך בהודעה של השניא שלהם,שמודה כי האינתיפדה השניה היתה טעות איומה. וזה ממשיך במשט שלום.

  10. קודם כל צריך לשאול את עצמינו אם הלכה למעשה היא יש מצור על עזה? אני יודע שהפלשתינים צועקים מצור(כי זה נשמע רע), גם אירופאים(כדי למרק את המצפון), זה בסדר, אצל הפלשתינים כל דבר הוא "רצח", "טבח", "טיהור אתני", "פשע נגד האנושות" הכל בטורים הכי גבוהים כל הזמן, כמה שיותר דרמטי, מקסימום פאתוס, היסטרי ומוגזם לחלוטין.
    המקום היחידי שניתן להגיד שיש בו מצור אמיתי זה באמת הים, למה? כי בעזה יש שלטון חמאס, שלטון של אירגון טרור, מאחר והים זה נתיב ההברחות היעיל ביותר, שאי אפשר להסתמך על מודיעין בלבד, זה לא תמיד עובד, שהדרך היחידה למנוע כניסה של אמצעי לחימה זה מצור ימי וגם הוא, אני דיי בטוח לא יכול להיות הרמטי ב100% כל הזמן.
    בכל שאר הפרנטרים זה לא באמת מצור, נכון שהמעברים סגורים, אין יוצא ואין בא אבל יש אספקת סחורות סדירה לרצועה, יש יכולת לנהל חיים ברצועה, נכון, לא חיים טובים אבל חיים לכל דבר, לעזתים יש אירגון או"ם פרטי משלהם – אונרא, פריווליגיה שלא קיימת לאף אוכלוסיה אחרת בעולם.
    אם למישהו יש פטנט שיכול להבטיח שעצם פתיחת המצור הימי לא יביא ללגיטימציה וחיזוק החמאס, לא יביא לחימוש נוסף של הרצועה ששואפת להיות דרום לבנון 2 בכל הקשור ליכולות צבאיות בבקשה, לי אין, מה שכן, בפעם הבאה, להשבית את המנועים, בשקט, בשקט, בלי הכרזות לפני ובלי לקיחת אחריות אחרי, שקט מוחלט.

  11. דבר נוסף, כל עוד ישראל ועזה קשורים מבחינת תשתיות, מים, חשמל, דלק, כל עוד יש תלות כלשהי, לא ניתן להתייחס אליה כאל מדינה, ואם אנחנו ננתק את התלות ונסיר את המצור הימי זה לא יפתור לנו בעיות תדמית כל כך מהר, עזה תהפוך לדרום לבנון 2, תירה על תל אביב, אנחנו נירה לעבר מקורות הירי והעולם, אם לא נעשה עבודת הסברה אינטנסיבית שוב יגנה אותנו על "חוסר פרופורציונליות" מאחר והמדד היחידי שלו זה השוואה בין מספרי ההרוגים, מד שיטחי ולא רלוונטי אבל כזו היא הבורות.

  12. אם לחמאס יהיה נשק מתוחכם יותר, פעולה צבאית נמרצת כנגדו יכולה לעלות בחיים של יותר ישראלים.

  13. אתה מצפה לתגובה רצינית על מה שכתבת ?
    כי אני ציפיתי להסבר ענייני.

  14. אביתר –
    אינני מכיר אותך, כך שאני לא מצפה לשום דבר.
    התגובה שלי, לפחות, היתה רצינית כמו פסי רכבת עם תאי גאזים בתחנה האחרונה.

  15. דעת קהל עולמית שלילית תקל על האויבים של ישראל להשתמש נגדה בנשק גרעיני בערך כמו שחיטוט באף במקומות ציבוריים יקל על האויבים שלך לדקור אותך.

  16. אביתר –

    דוגמא יפה הבאת. נניח שיש בקהל אחד, עצבן במיוחד, עם סכין בגרב. נגיד שהוא ממש שׂונא לראות (א)נשים מחטטים/ות באף. נניח שאתה מחטט באף בציבור, דוקא כשהוא נוכח. מה אז?

    והנמשל: ודאי שׂמת לב שלאורך ההיסטוריא של עם ישׂראל דוקא יש נטיה לגורמים אלו ואחרים לרצות להשמיד אותו. נטיה זו אפשר לראות כבר במסמך הקדום ביותר בו נזכר השם "ישׂראל" במפורש, הלא הוא מצבת מרנפתח (לפני 3200 שנה בערך). שם נאמר שישׂראל חוסל לגמרי ואין לו עוד זרע. במקום למנות עוד ועוד דוגמאות מהיסטוריא, אולי אפשר להסתפק ב"והיא שעמדה", שאנו שרים כל שנה בחג הפסח, החג המסמל את היותנו לעם.

    ולקצה השני של ההיסטוריא, להיטלר. אחד הגורמים שאיפשרו את הפתרון הסופי הוא העובדה שאף אחת מאומות העולם לא היתה מוכנה לקלוט פליטים בקנה מידה המוני. כך היה קל בהרבה להצדיק את השמדתם. סליחה, השמדתנו.

  17. אתה אומר שהסרת המצור תביר ככל הנראה לירי טילים על ערים גדולות ולאפס איפוק מצד ישראל ושזה המצב האידיאלי- תגובה נמרצת.
    אתה מוכן לסכן חיי אדם בנפילת טיל אחד ברחוב הומה בת"א כדי שאנחנו אח"כ נכנס "באמא שלהם"? ומה יהיה אח"כ? הם יגיבו חזרה על זה שנכנסנו בהם עוד אנשים יהרגו- שוב פעולה נמרצת שבה בטח יהרגו עוד חיילים וחוזר חלילה. ואיפה העולם בכל הסיפור הזה? – ראינו כבר איך הם מגיבים על התגובות הנמרצות שלנו….

  18. גבי –
    קרא היטב שוב את דברי, ביחוד את מה שכתבתי על חלוקת הארץ לשתי מדינות. ואם זה לא משכנע אותך, הבה נתקוף יחד את איראן. הרי גם להם יש טילים שמגיעים לאותו רחוב הומה בת"א.

סגור לתגובות.