שׂכר מינימום
דמוקרטיה ישירה, ימין ושׂמאל, כללי 6 ביולי, 2010
ח"כ ר' חיים אמסלם, ש"ס
מתישהו ביממה הקרובה אמורה להתקיים בכנסת הצבעה מכריעה בין הצעתו של ח"כ פרץ להעלות את שׂכר המינימום לבין מגמת האוצר להנהיג מס הכנסה שלילי. מי שהנושׂא זר לה/ו מוזמנ/ת לקרוא את הטור על שכר מינימום באתר עבודה שחורה.
אם עדיין לא הספקת לעשׂות משהו היום לטובת התיקון הכללי, הנה הזדמנות פז. צו השעה הוא להשפיע על נציג(ות)ינו בכנסת, לתמיכה בשׂכר מינימום ולא במס הכנסה שלילי. למכתבים, לפקסים ולטלפונים שלנו יש כח להשפיע! מצורף מטה מכתב ששלחתי זה עתה לח"כ אמסלם מש"ס – קרן אור במפלגה האפלולית הזו.
***
בס"ד
לכ' ח"כ הר' חיים אמסלם, השלום והברכה -
אני כותב לך בשעת דחק זו, רגע קל לפני ההכרעה בשאלת שׂכר מינימום לעומת מס הכנסה שלילי. נימוקים רבים אפשר להעלות בזכות הראשונה ונגד האחרונה, וקצרה היריעה. בכל זאת, כמה מילים בנקודות הכואבות ביותר:
- מי שמשׂתכר היום שׂכר מינימום (3850 ש"ח) יהיה זכאי לקצבת מס הכנסה שלילי בערך של פחות מ-300 שקלים לחודש. לפי הצעת החוק של ח"כ פרץ תגיע העליה עד ל-4600 ש"ח לחודש. עבור מי שזו משׂכורתו, הרי זה הבדל של יום ולילה, של חיים ומוות ר"ל.
- שׂכר מינימום משולם מידי חודש בחודשו. מס הכנסה שלילי יהיה ניתן לגבות רק בסוף שנת המס, ורק לאחר התעמתות עם הפקידוּת. ומה תועיל תוספת בסוף השנה למי שאין ידו משׂגת מזון, תרופות וחיתולים היום? וכי יכולים עניי המדינה להתעמת עם הפקידוּת ללא סיוע? ואת הסיוע מי יגיש?
- ואולי גרוע מכל – קביעת מס ההכנסה השלילי לא תעודד את העובדים העניים לנסות ולשפר את מצבם, אלא דוקא תמריץ אותם להשׂתכר עד לאותה נקודה בה יקבלו את מירב מס ההכנסה השלילי, ושם לעצור. יוצא שבמקום לתמוך בעניים, יפעל מס הכנסה שלילי לקבֵּע אותם במצבם, ויעכב את הנמרצים בינם בדרכם החוצה ממעגל העוני. (את הדברים הללו לא בדיתי מלבי. אמר אותם לא אחר מאשר נשׂיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין.)
לפיכך, אנא ירים כבודו את ידו נגד מס הכנסה שלילי ובעד העלאת שׂכר המינימום, ויתקיים בו הכתוב: מקים מעפר דל, מאשפת ירים אביון, להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם.
בברכה,
יולי 6th, 2010 ב 13:20
תודה,
מקווה שקוראיך יקדישו כמה דקות מזמנם ויעשו כמותך (אפשר פשוט קופי פייסט מתוך הפוסט אצלנו)
יולי 6th, 2010 ב 13:30
בהמשך לדבריו של איתי -
שלוש הנקודות שבחרתי לקוחות כמעט מילה למילה מתוך המסמך הארוך והמפורט באתר עבודה שחורה – http://www.blacklabor.org/?p=20637
הזזתי קצת, ערכתי קצת, פסקת פתיחה ופסקת סיום. קלי-קלות.
יולי 7th, 2010 ב 0:46
אפתח בכך שאומר שהנקודה השלישית שהעלית אכן מהווה שיקול כנגד ההצעה למס הכנסה שלילי. יחד עם זאת חשוב להבהיר כי מי שהברוטו שלו יהיה גבוה יותר הנטו שלו יעלה גם כן. לא משנה כמה אתה מרוויח, תמיד ישתלם להרוויח יותר (ייתכן שהרווח קטן יותר בתחומים מסוימים)
לגבי הנקודה השניה, מדובר בטיעון חלש, המבוסס על חוסר האמון בממשלה ובפקידות. מנסיוני אני יכול לאמר שמי שזקוק למס הכנסה שלילי ימצא מנגנון פשוט יחסית להשיג את זכויותיו. נכון שידרש מאמץ מה (להגיע למשרדים ולמלא טופס). אך הדבר אפשרי ופשוט.
בנוגע לנקודה השנייה, יש התנגשות בין הרצון להעלות את שכר המינימום לבין החשש מפני פיטורים המוניים. בסופו של דבר לבעל עסק יש משאבים מוגבלים. אם יכריחו אותו להעלות את השכר הוא ייאלץ לפטר. מדובר בכלכלה בסיסית. השאלה, מה יותר גרוע: הרבה אנשים שמרוויחים 3800 ש"ח או מעט אנשים שמרוויחים 4600. לי התשובה אינה ברורה מאליה.
יולי 7th, 2010 ב 8:20
[...] וד"ר אורי אמיתי (יהודית, דמוקרטית, ישירה) "שכר מינימום" [...]
יולי 7th, 2010 ב 10:02
שחר,
טיעון האוצר לגבי פיטורים המוניים הוא ממש לא תורה משמים, רוב משתכרי שכר המינימום הם עובדים שאי אפשר בלעדיהם, נותני השירותים שכולם צריכים. לדעתי המדינה היא גם בזה המעסיקה הגדולה ביותר בשכר מינימום. בקיצור זה לא גורם לפיטורים המוניים, להיפך, תוספת כזו מופנת לצריכה מיד ולכן מייצרת מקומות עבודה ולא להיפך! בניגוד להורדת מיסים לעשירים שם הכסף הולך לחיסכון.
בקיצור יש כלכלנים שחושבים אחרת (ביניהם גם הדו"ח של ביטוח לאומי מאתמול) לכן עוד יותר נכון ללכת על העלאת שכר המינימום.
יולי 7th, 2010 ב 15:23
שחר -
לא תמיד משתלם להרוויח יותר – אפילו היום. אני מוצא את עצמי לא פעם דוחה עבודה, משום שקפיצת מדרגת מס, יחד עם הטרחה שבהחזרת הכסף מידי רשויות המס השונות, משאירות בידי כל-כך מעט שפשוט לא שווים לי הטרחה והעמל הנוספים.
יתר על כן, מס הכנסה ומע"מ חייבים לי כסף, שעד היום לא הצלחתי לחלץ מידיהם. בעבר שילמתי למאכערים (יועצי-מס) שיוציאו את הכסף עבורי. באורח פלא, הסכומים שהצליחו לחלץ התאזנו פחות או יותר עם שׂכר טרחתם. ברור שאילו היה מדובר בהרבה עבודה ובהרבה הכנסות, הייתי טורח ומתאמץ יותר, וגם התשלום למאכערים היה הופך כדאי בשלב מסויים. אבל זו בדיוק הנקודה – את הצעדים הראשונים לא שווה לעשׂות, ומתוך כך נבלמים הצעדים הבאים אחריהם.
הדבר הופך להיות מסוכן מאד כאשר מדובר במשׂכורות שגם כך קטנות מאד, וכך המחסום הפסיכולוגי בפני התקדמות עלול להיות בלתי-עביר. ומה שנכון לגבי, קל וחומר לגבי השכבות החלשות של החברה, עליהן בדיוק אנחנו מתדיינים עכשיו.
לגבי פיטורין המוניים, מעבר למה שכתב יאיר מעלי: הצעת החוק מנוסחת כך שהעלייה תֵעשׂה בשלוש פעימות. אחרי השתיים הראשונות יהיה פרק זמן לבדיקת השפעות ההעלאה, ולתיקונים אם צריך.
לגבי האמון בפקידות, מעבר למה שכתבתי בסעיף הראשון, אספר לך סיפור:
לפני שנים לימדתי בסמינר הקיבוצים, מוסד המשלם משׂכורות דרך משׂרד החינוך. תוך כדי עבודתי שם הפכתי זכאי לתאר שלישי, מטעם אונ' קליפורניא בברקלי, מוסד מכובד המונה בסגל ההוראה שלו (נכון לעכשיו) 7 זוכי/ות פרס נובל.
אלא מה? משׂרד החינוך אינו מוכן להכיר בתארים מתקדמים מאוניברסיטאות מחו"ל, והמשיך לשלם לי רק לפי התאר השני שלי מאונ' ת"א. התרוצצתי הלוך ושוב, החל בפקידוּת זוטרה למדי, וכלה בחליפת מכתבים עם מזכיר בכיר של השׂרה (אז יולי תמיר). כולם שלחו אותי בלך ושוב, ואת הכסף לא ראיתי עד היום. (סיפור דומה שמעתי מילה למילה גם מפי קולגא שלי בחיפה, בעלת דוקטורט מאוניברסיטת קיימברידג' הזניחה).
את התשובה האמיתית ביותר קיבלתי דוקא מאחת מאותן פקידות זוטרות. "אבל מדובר בכסף שמגיע לי בדין", טענתי, "ומחודש לחודש הוא מצטבר לסכום משמעותי". "אני יודעת," אמרה, "כנראה בגלל זה לא נותנים לך אותו"