מנהיגות טובה מתחילה ונגמרת בדוגמא אישית.
משך כל חייו הבוגרים שפט שמואל הנביא את עם ישראל באמונה. הוא נסע מעיר לעיר, שמע תיקים, חרץ דינים ופתח סתומות. נראה שתקופת שלטונו היתה מהנאורות והמבורכות בדברי-ימי ישראל. אך כמו שקורה לעתים במשפחות של אישי ציבור, הילדים סבלו מחוסר תשׂומת לב. לפחות נִתן להסיק כך, מהדוגמא האישית שנתנו ברגע שטעמו לראשונה מן השלטון (הם מונו לשופטים בבאר-שבע; שמואל א ח):
השניים, יואל ואביה, נטו אחר הבצע, לקחו שוחד, והִטו משפט. הם הצליחו להמאיס את עצמם על העם עד כדי כך, שהחל פוזל לשׂדות זרים, בתקוה למצא שיטת שלטון יעילה יותר. התשובה נמצאה מן המוכן. זקני ישראל נקבצו אל שמואל ובאו אליו בדרישה: :שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶך, לְשָׁפְטֵנוּ כְּכֹל הַגּוֹיִם " (שם, שם ה). לאחר שהתיעץ תחילה ברבש"ע, ותוך רטינות חוזרות ונשנות, נענה שמואל לבקשת העם.
אך לפני שפינה את מקומו, נצל הזדמנות אחרונה לתת דוגמא אישית לשלטון הוגן. "ויאמר שמואל אל כל ישראל (שם יב):
הנני. ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו: את שור מי לקחתי? וחמור מי לקחתי? ואת מי עשקתי? את מי רַצּוֹתִי? ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו? ואשיב לכם. ויאמרו: לא עשקתנו, ולא רַצּוֹתָנוּ, ולא לקחת מיד איש מאומה. ויאמר אליהם: עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה, כי לא מצאתם בידי מאומה. ויאמרֻ: עֵד!
נמצא שהמעשה האחרון שהועיד לעצמו שמואל בשלטון היה דין וחשבון על יושרו האישי. בכך העיד קבל עם ועדה שלא לעצמו ולא לביתו עשה בשלטון, אלא לשם שמים ולטובת הכלל.
כעבור מאות שנים שִמֵּש אותו העקרון עצמו באתונא העתיקה. הדמוקרטיא האתונאית חייבה את פקידי המדינה להגיש דין וחשבון על כל עסקיהם, תוך ימים ספורים מרגע שסימו לכהן. לכלל האזרחים היתה נתונה הרשות לתבוע את הפקידים לדין, ואף להציע עונש הולם אם יורשעו. צוות של משפטנים מונה בגורל לטפל בתיקים השונים, כדי להקשות על מתן שוחד. בתנאים כאלה לא פשוט לגנוב; גם לא לבזבז.
דומה שאפשר ללמוד לקח או שניים מהדמוקרטים של העת העתיקה. כדאי, אפוא, לנסח הצעת חוק שתכלול את הסעיפים הבאים:
- כל פקידי המדינה ונבחרי הצבור, בעלי שליטה על תקציבים, יחויבו להגיש הצהרת הון מפורטת עם כניסתם לתפקיד, ובכל שבע שנים מרגע זה ואילך, עד 28 שנה לאחר פרישתם.
- הצהרת הון תמסר גם על ידי קרובי משפחה מדרגה ראשונה.
- הצהרות ההון יפורסמו באינטערנעט.
- משׂרד מבקר המדינה יפתח שירות הלשנות אנונימי, לחשׂיפת שחיתויות ובזבוזים.
אך לא המדרש עיקר, אלא המעשה !
אם את/ה מעונינ/ת בחקיקת "חוק שמואל הנביא למלחמה בשחיתות", שאל/י את עצמך:
- עבור איזו מפלגה הצבעתי?
- מי הם חברי/ות הכנסת שלה?
- במי נִתן לחשד שמבינ/ה ענין, ואף מעונינ/ת במלחמה בשחיתות?
גם הדרך הארוכה ביותר, מתחילה בצעד אחד קטן…
הצעה כזו לעולם לא תתקבל. וזאת מן הסיבה הפשוטה שבישראל של ימינו פוליטיקאי הגון הוא אוקסימורון.
שנית, כיצד תוודא את אמינותן של ההצהרות? רו"ח? נוטריון?
שלישית, טבען של מערכות הרישוי והמיסוי הוא כזה שניתן להתל בהן במידה כזו שתביס גם את רואה החשבון הטוב ביותר.
רביעי, אנונימיות מוחלטת היא בלתי אפשרית.
חמישית – מומלץ ספרו של ד"ר דייויד ברין "החברה השקופה" [The Transparent Society] (למיטב ידיעתי, לא תורגם לעברית).
(א) מדינת יהודים בארץ-ישׂראל? ידידי, אתה זקוק לרופא טוב (הברון הירש להרצל, פרפרזה שלי).
(ב) הצהרות הון תוגשנה באותו האופן בו אתה מגיש הצהרת הון למס הכנסה.
(ג+ד) נכון, אבל חוסר השלמות של הקיום האנושי לא שולל את הצורך לפעול לתיקון המצב.
(ה) תודה, אצרף לרשימת הקריאה.
(א) "הפרסום הוא שקשוק מקל בדלי פסולת" (ג'ורג' אורוול).
(ב) וכמה אנשים מואשמים בהגשת דיווח כוזב?
(ג) ראה החוק השני של התרמודינאמיקה
(א) מתקפת התעמולה של הרצל הביאה בסופו של דבר לכנוס הקונגרס הציוני הראשון. שם הכריז האיש שמדינה יהודית לא תקום אולי בתוך 5 שנים, ודאי תוך 50. לא בפרסומת עסקינן, אלא בנבואה.
(ב+ג) בחזרה לשאלת השלמות והאנטרופיא. העובדה שלפיסיקא יש נטיה לאנטרופיא לא מפחידה אותי. בלגן אפשר לצמצם, וזו התכלית.
(א) נבואה היא דבר מסוכן מאוד, ועל כן היא ניתנה לשוטים (גם אם הם "שוטים קדושים").
(ב) החתול של שרדינגר.