יכול מאד להיות שארץ-ישׂראל היא המקום היפה ביותר בעולם. יש בה נופים עוצרי נשימה, מגוון נדיר של סוגי אקלים ואדמה, נשים מהממות ביפיין (תשאלו את פול ניומן), ומעל לכל התכלת. ובכל זאת, קשה להיות מרוצה ממצבה של הארץ. הנחלים מטונפים, הים צואה, האויר מזוהם ומבול הפרסומות מטמטם את השׂכל ומרושש את הכיס.
מה אפשר לעשׂות? על הפרק בינתיים, מהפכה בתחום האנרגיא. רוב האנרגיא הנצרכת בארץ מופקת באופן מיושן, בזבזני ומזהם. חומרי הגלם המרכזיים המשמשים להפקת אנרגיא הם פחם ונפט. האיולת שבשימוש בחומרים אלה כפולה. ראשית, הם חומרים מזהמים ביותר, המסבים נזק חמור לבריאות הציבור. שנית, מדובר במוצרים יקרים, שיש ליבא אותם מחוץ-לארץ. כיצד אפשר לחסוך בהוצאה זו, ובאותו הזמן לשפר את איכות חיינו?
הדרך הראשונה היא ניצול מוגבר של אנרגיית שמש. למעשׂה, מדובר בפתרון פשוט וזול, מתבקש מאליו ממש. משׂרד התשתיות הלאומיות, בשתוף פעולה עם משׂרד האוצר, יבטלו כליל את המכסים ומיסי הקנייה על ציוד להפקת אנרגיא סולרית. תשדירי שירות יסבירו לציבור את היתרונות הכבירים שבשימוש בשמש להפקת חשמל, וכיצד שימוש בקולטי שמש עשׂוי בטווח הארוך להועיל לאזרח הקטן הן בכיסו, הן בבריאותו. את השאר תעשׂה השמש בעצמה.
פתרון נוסף טמון במכוניות "ירוקות" מסוגים שונים. כבר היום אפשר להשׂיג בשוק מכוניות בעלות מנועים משולבים, העושׂות שימוש חכם באנרגיא, ומזהמות פחות את הסביבה. אמנם, המכוניות הללו עדיין לא מגיעות לביצועים של המכונית הממוצעת. לשם כך, על המדינה לתת לאזרחיה תמריץ לרכוש מכוניות ירוקות דוקא. גם כאן יש צורך בהקלה בעול המס על רכישת רכב (הגבוה להדהים גם כך), ולהוזיל באופן יזום את מחירן של המכוניות הירוקות.
לצעד זה שלושה יתרונות בולטים: (א) זיהום האויר יקטן באופן משמעותי; (ב) השוק החדש שיפתח למכוניות ירוקות יביא לשכלולים חדשים ולעידוד השוק העולמי; (ג) ככל שמעמדה של המכונית הירוקה ילך ויתחזק, ילך ויחלש כוחם של בעלי הנפט.
לסיום, על המדינה להקצות משאבים למימון קרנות מחקר, שיוקדשו לפתרונות אנרגיא חלופית. אין טעם לאמר למדענים מראש על מה לעבוד, אבל בהחלט צריך לתת להם את מלא התנאים הדרושים לכך. מעבר לתועלת שנקצור כולנו בטווחים הבינוני והארוך, תוכל המדינה לסתור את תהליך "בריחת המוחות", ולחזק את הקהילה המדעית כאן, בארץ.
***
מאמר זה יפתח ב"ה סדרה, בה אציע רעיונות שונים לקראת גיבוש מדיניות סביבתית. אשׂמח כרגיל לשמוע תגובות, ואף הצעות לרעיונות נוספים, במטרה לגבש מסמך בנושׂא ולקדם אותו באופן מאורגן.
איכות הסביבה הוא נושא שקרוב מאוד ללבי, וברגע שיהיה לי קצת יותר זמן, אני בהחלט אנסה לפרסם כאן הצעות קונקרטיות שתוכל לגבשן לכדי נייר עמדה או מסמך מדיניות — הגם שהדבר מנוגד לאמונותיי (אני מאמין בפעולה ישירה של יחידים או התארגנויות אד-הוק המתפרקות בסיום פרוייקט).
בינתיים, דע לך שישראל היא אחת מן המדינות המובילות בעולם בפיתוחים הקשורים לאנרגיה סולארית. ראית פעם את "מגדל השמש" במכון וייצמן? זה רק אחד מני פיתוחים רבים.
ובעניין האנרגיה החלופית לרכבים — קודם כל תצטרך להתגבר על הלובי הבריוני של חברות האנרגיה – כוח חזק יותר מהרבה ממשלות, כולל זו של מנהיגת העולם החופשי (לכאורה).
לא הכרתי את מגדל השמש קודם לכן, אבל המעט שדליתי ברשת מרמז על משהו מעניין מאד. ההצעה שהעליתי במאמר אמורה להביא למצב שתוך כמה שנים יהיו מיזמים מקבילים בכל מוסדות המחקר המובילים בארץ.
בעניין הלובי הבריוני – אין ספק שהם מנסים לחבל בקידמה (לרוב באמצעות קניית פיתוחים חדשים והשבתתם). אבל אם מדינה שלמה מקדישה מאמצים לפיתוח אנרגיא חלופית, יהיה להם קשה יותר להפריע.
בעניין המכוניות הירוקות – הקלה משמעותית במס תביא לכך שבישׂראל יוצר בן-רגע שוק גדול. אחרי הכל, שוק המכוניות הישׂראלי יכול להיות נישה ריווחית מאד עבור יצרני רכב, כפי שיעידו המאזנים ההסטוריים של חברת סוּבארוּ (ועוד בתקופה בה היו כאן הרבה פחות מכוניות). בנוסף, צעד כזה שלנו יכול גם לתת השראה למדינות אחרות.
תגיד דוקטור, למה אתה כותב מילים כמו "אנרגיא" ו"סיגריא" עם א'? קשה לי להאמין שהן קיימות בארמית.
למה מילים ב-יא במקום -יה?
למעשׂה, השאלה היתה צריכה להיות הפוכה. הכתיב העברי המסורתי של מילים המסתיימות ב-ia הוא -יא. לדוגמא: "מעשׂה בר' מאיר שהלך לאסיא לעבר את השנה" (תוספתא מגילה ב ה). "אסיא" אינה מילה ארמית דוקא. כנ"ל תוכל למצוא בספרות חז"ל פילוסופיא, קטגוריא ועוד.
עדיין לא הצלחתי לברר עד הסוף מי אחראי לחידוש של -יה, אבל בינתיים העדויות מצביעות על בן-יהודה. יש לי הערכה אין-קץ למפעלו, אבל בנקודה זו אני חולק עליו.
אגב, לאחרונה הזדמן לי לעיין ביומניו של סבי עליו השלום (אותו לא זכיתי להכיר), שם ראיתי שהוא כתב "בעיא" ואפילו "עובדא", כך שהעניין הוא כנראה גם גנטי.
דוקטור, תודה על ההתיחסות הרצינית, ועל התשובה המרתקת.
הממ… סוף סוף נושא שיש לי מה לתרום בו 🙂
האמת שסתם נכנסתי כי הרבה זמן לא בדקתי מה התחדש (וגם הרבה זמן לא דיברנו).
בכל אופן: לכתיבה בתעתיק עברי מסורת יש חיסרון אחד בולט. כאשר אדם מהיישוב (כל יישוב)יקליד את המילה "אנרגיה" בגוגל הוא לא ייקבל קישור למאמר חשוב זה.
ועל כך נאמר: "חבל, ולמה?".
י.
אכן, בפעם האחרונה שדברנו חירם עוד מלך בצור.
אני מכיר את החיסרון של האיות הבלתי-שגרתי בחיפושׂי גוגל. עם זאת, נראה לי שאם נריץ "אנרגיה" בגוגל יעלו בערך 500 עמודים לפני שנגיע לבלוג שלי…
מצד שני, האיות שלי מושך אלי באופן מיידי את כל המוזרים האחרים, ודוקא אותם אני מחפשׂ.
אבל כל זה לא ממש קשור. אולי תוכל להעניק לנו משהו מהידע הנרחב שלך בענייני מכוניות, ולהסביר מה היתרונות ומה החסרונות של "מכוניות ירוקות" מסוגים שונים (מבחינת חסכון, ביצועים, בטיחות וכו').
חלוקת עוגת הפקת החשמל באנגליה היא כזו: 30% מפחם, 30% מגז טבעי (שלהם יש במכביר), 30% מאנרגיה גרעינית, ו-10% שונות, אשר כוללים גם הפקת חשמל מגז המתאן הנפלט מזבל כבשים.
שני דברים שיש בארץ הם כור גרעיני וזבל פרות.
דוקטור, איך מרצה להיסטוריה, מכל התחומים שבעולם, מגיע למסקנה חותכת שהגענו הלום בסייעתא דשמייא?
אני לא שואל בשביל להתווכח, אלא בשביל להבין.
זבל פרות אכן יש למכביר, ואף הוא מזהם משחית. עד כמה שאני יודע, רק לאחרונה החלה מגמה בארץ לטפל באופן בריא בסוג זה של פסולת.
לגבי הכור הגרעיני – יהיה בכך צעד הצהרתי ראוי (אני מתנגד למדיניות העמימות האווילית; אם כבר כולם יודעים שיש לנו, לפחות נפיק מכך תועלת). אבל הפסולת של תהליך יצור זה מפחידה אותי עוד יותר. איפה נאפסן אותה? אנחנו יושבים על השבר הסורי-אפריקני, למען השם. כשיהיה אפשר להעיף פסולת גרעינית לחלל, אני ארגיש הרבה יותר טוב.
ולעניין סיעתא דשמייא –
נכון שחוקי הדיסקיפלינא ההסטורית בזמננו מחייבים להשאיר את רבש"ע מחוץ לתמונה. זה גם הגיוני. אחת השאלות הגדולות שאנו שואלים היא: מדוע קורים דברים? אם נערב את אלהים בכל דבר, נשאר תמיד עם אותה התשובה. ואם כך, תהפך כל ההסטוריא לתאולוגיא. הרבה פחות מעניין.
ומה אני עושׂה עם כל זה? כאן אנחנו חוזרים לשאלה העתיקה של בחירה חופשית. התשובה הרשמית של היהדות הרבנית היא "הכל צפוי והרשות נתונה" (משנה אבות ג טו). אני הולך עם פרשנות מקובלת אחת, לפיה הרשות נתונה לנו לבחור בין טוב לרע, ורבש"ע מצדו יודע מראש מה יקרה בכל מקרה, אך לא באיזו דרך נבחר.
משנה זו מלמדת אותנו עוד שני דברים, שגם אותם אני מנסה לישׂם:
(א) "והכל לפי רב המעשׂה" – ר"ל אנו עוסקים במעשׂים גלויים ולא בכוונות נסתרות (וזה בעיני ההבדל בין הסטוריא ותאולוגיא).
(ב) "ובטוב העולם נדון" – צריך לקוות לסוף טוב לסיפור, על אף ובגלל שלארכו היה כל כך רע. ברוח זו אני מאמין ומקוה שסוף נבואות טובות להתגשם. נבואות טובות יש לנו רק קצת פחות מזבל פרות.
אם זבל הפרות כבר נמצא כאן ולמכביר, והוא אף מזהם משחית, אז אני אומר לפחות לעשות בו שימוש.
וזה לא סותר טיפול בריא בסוג זה של פסולת.
בנושא החיפוש אצל החכם באדם (מר גוגל) אפשר להוסיף בתקציר המאמר (בממשק הניהול של הבלוג) כמה מילים (רגילות בכתיב אב"י רחמנא לצלן) שישמשו את מנוע החיפוש כמילות מפתח לדליית המאמר מים התוכן הכמעט אינסופי שברשת.
תודה כוכבא!
אכן לא השתמשתי עד כה בשׂדה זה.
Birdman –
האם אוכל לבקש ממך לרכז מעט חומר בעניין טיפול בזבל פרות, כדי שאוכל לצרפו למסמך?
בתחום הטיפול בזבל פרות אין לי חידושים, וכפי שציינת "לאחרונה החלה מגמה בארץ לטפל באופן בריא בסוג זה של פסולת".
חשמל נוצר כאשר מגנט מסתובב בתוך גליל מתכת. על-מנת לגרום למגנט להסתובב מחברים אותו לקצה של מוט. לקצה השני של המוט מחוברות מניפות. מחממים מים מתחת למניפות, האדים שעולים מעלה גורמים למניפות ולמוט להסתובב. באנגליה, בין היתר, במקום להשתמש בחומרי הבערה הקונבנציונליים, משתמשים בגז המתאן הנפלט מזבל אורגני, אותו זבל אשר נמצא שם בין אם עושים בו שימוש ובין אם לאו.