הקיץ בעיצומו, וכך גם הדיבורים על הגולן. נשׂיא סוריא שלח איגרת לחיילים בצבאו, בה הוא מבטיח שסוריא תפעל להחזרת הגולן לריבונותהּ. "הכוח לא מבטל את זכויות העמים," כתב, "ההתיישנות לא חלה עליהן, ועובדות ההיסטוריה מוכיחות כי הרצון של העמים הוא החזק והוא זה שמנצח בסופו של דבר." כבוד הנשׂיא מבין אולי באוֹפְתַמוֹלוגיא, אבל בהסטוריא אין לו מושׂג. רצון של עמים נכנע לא פעם לכח הזרוע, ועד כמה קשה לשחרר שטחים שאבדו במלחמה הוא יכול לשאול את התושבים-לשעבר הגרמנים של ברסלאו, קניגסברג ושטטין.
יו"ר האופוזיציא, מאידך, נתקף רוח נבואית. "המקום הזה ישאר לנצח חלק ממדינת ישׂראל," הכריז (בהודעה מצולמת; לשטח הוא לא טרח להגיע) לרגל חגיגות ה-30 ליסוד קצרין. קשה לאמר למה בדיוק התכוון ראש האופוזיציא ב"לנצח". אחרי הכל, הנצח מחזיק בתוכו המון זמן. במצבנו העגום, כשלא ברור אם המדינה תתקיים אפילו בעוד שנות דור, דבריו נשמעים חלולים מתמיד.
מפתיע ככל שהדבר ישמע, היה זה דוקא ראש הממשלה שהשמיע אמש דברי טעם, בטקס שנערך לכבוד בוגרי המכללה לבטחון לאומי: "כל אזרח בביתו חייב להיות שותף במאמץ להגן על עצמו ועל משפחתו, ולא להטיל את כל האחריות רק על המנגנון הציבורי ממשלתי." אמנם, עבור רה"מ שימשו הדברים תירוץ לכך שהמדינה אינה מתכוונת לשׂאת בעול שיפוץ המקלטים, אך דבריו נכונים בהרבה ביחס לגולן. על כל אזרח ואזרחית להפסיק לשׂאת עיניים למגנון הממשלתי, ולקחת אחריות על גורל הגולן!
אבל כיצד?
ראשית, צריך לגבש דעה – עבור איזה הצעה סורית תהיה/י מוכן/ה להחזיר את הגולן או חלקים ממנו? האם תהיי/ה מוכנ/ה להחזיר בכלל אי-אילו שטחים? מדובר בשאלות מורכבות, שכן גם פרטי ההצעה (התאורטית) וגם השאלה "אילו חלקים?" הם בגדר משתנים בלתי-ידועים. יש הרבה על מה לדבר. וככל שנרבה לדון בעניין, ונגבש עמדה מושׂכלת ככל האפשר, כן תקטן האפשרות של היושבים על כס השלטון להבטיח הבטחות שוא ולטוח את עינינו בגיבובי דברים חסרי-שחר (על הנצח, על פיצויי עתק שלא ישולמו לעולם, ועוד כיד הדמיון הרעה).
אבל גיבוש דעה הוא רק השלב הראשון. השלב השני הוא להחדיר לתודעה הציבורית שאסור לממשלה להחליט על שום צעד לגבי הגולן (או לגבי הצעה סורית מעשׂית שתעמוד אולי, ביום מן הימים, לדיון), ללא הסכמת העם! אם רוצים, אפשר לנהל בנושׂא משאל עם. אם לא רוצים משאל עם, יכול ראש הממשלה להתפטר כאשר תעמוד הצעה על הפרק, ולהעמיד את מדיניותו לאישורו הציבור בדרך של בחירות כלליות לכנסת. בכל מקרה, לציבור אסור להסכים לעוד צעדים חד-צדדיים, כאלה שהממשלה עושׂה בלי להדבר עם הריבון האמיתי שלה – העם.
לפני שנים רבות קראתי בעיתון על הסכם כורייש. דוקטור, אשמח אם תתקן את הנתונים ההסטוריים שאומר במידה והם שגויים. הסכם כורייש היה הסכם שלום, עשר שנים לאחר חתימתו, הרגישו המוסלמים שהם חזקים דיים לקום על הצד השני, דבר שהוא לגיטימי לגמרי, כי למען האיסלם מותר לפצוח במלחמה.
לעניות דעתי העניה באמת, סוריה מבשלת לנו הסכם נוסף שכזה. במידה וניסוג מהגולן תמורת שלום, בנוסף ליתרונם הגיאוגרפי החדש הסורים יחזקו את צבאם , וכאשר ירגישו שמאזנם עולה על שלנו, יפתחו במלחמה. אני חושב שזה נאיבי לחשוב אחרת.
אני חייב להתוודות על בורות מחפירה, הן בהסטוריא של האישׂלאם, הן בסוריא של ימינו. עד כמה שהבנתי, מדובר בהסכם שנחתם בין מוחמד ואנשיו לבין מנהיגי שבט קורייש במכה, למשך 10 שנים, אך הופר כעבור 4.
מה שכן, לא נראה לי שהגולן יחזור לסוריא בהסכם, וגם לא נראה לי שהיא תוכל לכבוש אותו בכח.
בכלל, הרעיון של "שטחים תמורת שלום" נקבר יחד עם גוש קטיף. אפילו אם תרצה, לא תוכל הממשלה להעביר החלטה כזו בכנסת, ובמקרה הבלתי-סביר שתצליח, העם יפיל אותה בתוך שלושה ימים.
ולא שאכפת לי שהממשלה תיפול, אבל אני מעדיף אמצעים שלוים וחוקיים יותר.
הסגנון הבוטא שלך עשוי לפגוע בכמות הכניסות לבלוג שלך. תחום העיסוק שלך הוא היסטוריה, אני יכול לשאול טותך שאלות בתחום העיסוק שלי, אשר לך לא תהינה תשובות לגביהן,אך להבדיל ממך, לא אלבין פניך ברבים. גם לאחר התיקונים הברוטליים שלך, העקרון של הפרת הסכם שלום בשם האיסלם שריר וקיים. מה בדיוק אתה חושב שסוריה תבקש בשיחות?
כתבתי שאשמח אם תתקן אותי, לא שמחתי. נתתי לך במה להפגין את הידע שלך, ניצלת אותה לשלילה.
כתבת שאתה חייב להתוודות על בורות מחפירה. לא היית חייב, רצית. ישעיהו לייבוביץ' אמר "להשתין אנחנו חייבים".
מחילה, האם ב"תיקונים ברוטליים" התכוונת לגירסת הכתיב שלי? אם כן, אנא אל תראה זאת כתיקון – אני פשוט משתמש בכתיב אחר. ב"ה אכתוב בקרוב פוסט שמסביר למה ואיך.
לגבי הסכם קורייש (כאן אני משתמש בכתיב שראיתי ברשת) – מה שהתכוונתי הוא שצריך לקחת את דברי בזהירות, כיון שזהו אינו תחום ההתמחות שלי. גם הערבית שלי כבר שנים ארוכות לא במצב שמאפשר לי להתמודד עם המקורות. זה זמן מה שברור לי, שאני צריך להרחיב את תחום ההתמחות גם לאישׂלאם (לפחות המוקדם), אבל מדובר במשׂימה גדולה ומורכבת, ועוד לא מצאתי את הזמן (ולפיכך "בורות מחפירה"). בכל זה אני מעדיף להודות מראש, במסגרת גילוי נאות.
(ואגב, אם יש לך הערות והארות מתחום העיסוק שלך, שקשורות למה שאני כותב, אשׂמח לשמוע).
"הפרת הסכם שלום בשם האיסלם" הוא ביטוי חריף מאד, ולי אין מספיק מידע כדי להצדיק או לדחות אותו. ברור שמדובר בהפרת הסכם, וכפי שציינתי בתגובה למעלה, הרבה לפני המועד שנקבע מראש. מהמעט שביררתי אתמול בלילה עולה שיש מספיק פרשנים הרואים בכך עניין פוליטי גרידא (וכך גם לגבי העימות בין יהודי אל-מדינה לבין מוחמד ואנשיו, נושׂא שלפעמים משתרבב לעניין הסכם קורייש).
ובכל זאת, הואיל ומדובר במוחמד, יש כאן מן הסתם גם עניין של הצדקה תאולוגית. אתה לא צריך אותי כדי לדעת ש"למען האיסלם מותר לפצוח במלחמה" – על עקרון הג'יהאד כולנו שמענו. אבל מה היו העמדות של חכמי דת לגבי הסכמים והפרתם לאורך השנים – אינני יודע.
אגב, בני קורייש היו עובדי אלילים גמורים. אנחנו, לעומת זאת, חברים ותיקים וגאים בתנועה המונותאיסטית (או ה"אברהמית"). אני מתאר לעצמי שדיון משפטי-תאולוגי על הצורך בקיום הסכמים אינו יכול להתעלם מנקודה זו.
***
האם קראת על ההסכם בהקשר של הצהרת ערפאת ביוהנסבורג, במאי 1994? אין לי תעתיק של מה שאמר באותו ארוע (ואגב, יש יותר מגרסא אחת, לפחות לגבי האכסניא שבה נאמרו הדברים), אבל מסתבר שהוא, לפחות, ראה בתקדים של הסכם קורייש רשות מראש לכרות הסכמי שלום "קבועים" מתוך כוונה מראש להפר אותם ברגע המתאים.
אם הבנתי את חששך נכון, אתה סבור שהסורים מנסים את אותו התרגיל בדיוק. מהבחינה הזו אני מנסה להרגיע, כיון ש:
(א) כדי לכבוש את הגולן לא מספיק מטח רקטות, צריך מאמץ מרוכז של צבא יבשתי. אין לי מודיעין על הצבא הסורי, אבל מהמעט שאני יודע הוא אינו מסוגל לכך כיום. לא ברור מתי, אם בכלל, הוא יגיע לעצמה מספיקה בעתיד הנראה לעין.
(ב) האפשרות שישׂראל תחתום על הסכם שיכלול ויתור על הגולן נראה לי כרגע קלוש, אפילו אם הבחירה לא תעמוד למשאל עם או בחירות כלליות (כפי שדרשתי במאמר).
אני מנחש שזו, פחות או יותר, היתה גם כוונתו של שרון בתכנית ההתנתקות: להקריב את היישובים ברצועת עזה, כדי לקבור את הרעיון של "שטחים תמורת שלום".
הדרישה של סוריא עד היום (אם להאמין לתקשורת) היתה שנוותר על ריבונותנו בגולן מראש. לזה, כאמור, לא נראה לי שיש סיכוי.
לאחרונה שמעתי דיבורים על הסכם חכירה ל-99 שנה, כלומר אנחנו נמשיך להחזיק בגולן ב-99 השנים הקרובות, ולאחר מכן הוא יחזור לסוריא (כמו הונג-קונג לסין). על פניו, זה רעיון מעניין מאד, ואם תהיה הצעה רצינית כזו על השולחן ביום מן הימים, צריך לדעתי לנהל דיון ציבורי נרחב ולהצביע עליה.
דוקטור אני חייב לך התנצלות. לא הבנתי את דבריך. חשבתי ש"בורות מחפירה" מתיחסת אלי. תודה על התגובה המעמיקה שנתת. שוב סליחה.
אין בעיא בכלל, ותודה שהיה לך אכפת מספיק כדי להגיב.
אשׂמח לשמוע במה אתה מתעסק, ואולי תוכל לעזור לי לשאול שאלות חדשות, שאני אפילו עוד לא יודע שצריך לשאול.
אני עוסק בגרפיקה. לצערי זה לא רלוונטי. הזכרתי את העניין קודם על-מנת לההמחיש נקודה שמקורה בטעות (שלי).
סליחה שאני מתפרץ ככה לדיאלוג, אבל הנה דעתי:
מרוב שאנחנו מדברים על כן או לא להחזיר את הגולן לסוריה אנחנו לא שמים לב שיש שאלה אחרת לא פחות חשובה, ולא בהכרח זהה: האם כן או לא לעשות שלום עם סוריה?
אני כשלעצמי יכול להעיד שאם שאלה זו היתה עומדת למשאל הייתי עונה שלא. ודווקא להחזיר את הגולן לא בטוח שהייתי מתנגד.
חזי – אנא הסבר, פרט ונמק.
מדוע לא לעשׂות שלום עם סוריא? בהנחה שהתנאים מקובלים על שני הצדדים, מה רע בשלום?
ומדוע כן להחזיר את הגולן? זהו חבל ארץ יפהפה, שלמיטב ידיעתי אינו גורר בעיות בשטח (פרט לסכסוך עם סוריא).
לא לעשות שלום עם סוריה – כי אסד הוא דיקטטור לא יוצלח. לעשות איתו שלום זה מתן לגיטימציה למשטר האפל שלו. ומצד שני אין שום סיבה להניח שהמשטר שלו ישרוד לאורך זמן, אז למה לטרוח בכלל.
להחזיר את הגולן – לא אמרתי שזה בהכרח מה שצריך לעשות, אלא שאם העניין היה עולה למשאל עם הייתי שוקל את זה בהתאם לנסיבות.
חזי –
עכשיו אני מבין את הטיעון שלך. הגישה שלך בעניין אסד דומה למדיניות של ארה"ב לגביו (לפחות עד כמה שאני מבין אותה). יש לה הגיון משלה. אבל מצד שני אפשר לטעון שלאחר שיפרוץ שלום עם סוריא יופעלו על הדיקטטור הלא-יוצלח לחצים כאלה, שיחסלו את משטרו האפל.
כך או כך, אני אופתע מאד אם תונח איזו הצעה רצינית על השולחן בעתיד הנראה לעין. אני מתאר לעצמי שאם בכל זאת יקרה הדבר, נשקול שוב את עמדותינו, אתה וגם אני.