כבר כמעט שנה, ששלושה מבנינו הטובים נתונים בשבי אויב. גלעד שליט, אהוד גולדווסר, אלדד רגב. כמעט שנה, ואיננו יודעים מה עלה בגורלם או היכן הם מוחזקים.
ומה אנחנו עושׂים עם כל זה? השלטון, שגייס את השלושה ושלח אותם לחזית אינו עושׂה דבר. ואם עושׂה, הרי שתוצאויות פעולותיו אינן ניכרות. ואל לנו להתפלא. מספר הבעיות הבוערות על סדר היום כה גדול, שאפשר לשכוח בקלות. מה שוים שלושה אנשים בארץ מטורפת שכזו?
לכבוד: מזכ"ל יוצא ומזכ"ל נכנס, אומות מאוחדות, ניו-יורק –
הנדון: השאלה היהודית.
השאלה: מה יעשׂו היהודים?
התשובה: ישארו בבית.
ומה על סבלם של הפלשׂתינים?
מנהיגות טובה מתחילה ונגמרת בדוגמא אישית.
משך כל חייו הבוגרים שפט שמואל הנביא את עם ישראל באמונה. הוא נסע מעיר לעיר, שמע תיקים, חרץ דינים ופתח סתומות. נראה שתקופת שלטונו היתה מהנאורות והמבורכות בדברי-ימי ישראל. אך כמו שקורה לעתים במשפחות של אישי ציבור, הילדים סבלו מחוסר תשׂומת לב. לפחות נִתן להסיק כך, מהדוגמא האישית שנתנו ברגע שטעמו לראשונה מן השלטון (הם מונו לשופטים בבאר-שבע; שמואל א ח): להמשיך לקרוא
סביר שהיה יום קיץ. החכמים התקבצו על מנת לקבוע הלכה. הנושא שעמד על הפרק הפעם: תנור נייד, עוקף-טומאה, פאר היצירה של התעשייה המקומית. הבד"צ של ר' אליעזר בן הורקנוס נתן לתנור הכשר. שאר הרבנות התנגדה בתוקף. כרגיל, הריבים הגדולים ביותר פורצים בשאלות טומאה וטהרה. הסוגיה נכנסה להסטוריא כ"תנורו של עכנאי" (בבלי, בבא מציעא נ"ט ב). להמשיך לקרוא
בספר דברים מצוה אותנו התורה על נהג חברתי, שלא היה מביש את המתוקנת שבסוציאל-דמוקרטיות: אחת לשבע שנים יש למחוק את כל החובות. תארו לכם.
ממשיכה התורה ומסבירה: "רק אם תשמע בקול יי אלהיך לשמר לעשות את כל המצוה הזאת, אשר אנכי מצוך היום, לא יהיה בך אביון" (ט"ו ד-ה). זהו מצע הבחירות של משה רבנו (ועזרא, והלל) לחיסול העוני: מחיקה מחזורית של כל החובות הפרטיים במשק, אחת לשבע שנים. תארו לכם! להמשיך לקרוא
בה' באייר ה'תש"ח התאספה בתל-אביב הממשלה הזמנית – ל"ו מנהיגי הישוב העברי, מבן-גוריון ועד שרתוק – והכריזה באופן חגיגי על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. האסיפה כונתה בשם הבלתי-מחייב "מושב מועצת המדינה הזמנית". המסמך שעמד בלב אותה ישיבה, הלא הוא מגילת העצמאות, הסתפק באותו מעמד בכנוי הצנוע "עיתון רשמי מס' 1 ". להמשיך לקרוא