ההגדה המסורתית, כהרגלה, מדבר אל בנים, על בנים. ההגדה הזמנית, כהרגלה, פונה לשני המינים. לפיכך, ארבעה בנים ושלוש בנות, מעין תמונת ראי לשלושה אבות וארבע אמהות. וכיון שהבנים מסבים לשולחן הסדר זה עידן ועידנים, המשכתי לפנות אליהם בלשון ״נגד״. ואילו הבנות, שהצטרפו להגדה זה עתה, זוכות ללשון ״בעד״.
חכם, מה עניינו? שלימוד אינו עבודה. אין מקום למי שרק לומד, ומצפה להתפרנס משום כך על חשבון הבריות. אמנם, בחברה מתקדמת ניתן לצפות שהמעמד הלומד יזכה לתמיכה בשנות לימודיו, ובלבד שיהפוך אחר-כך לכח יצרני בשל כך. והנה בימינו ממש מתרחש גם ב״חברת הלומדים״ הראשית מהפך גדול, ועז הרצון לצאת לעבודה. ויציאה זו מבין כתלי הישיבה לעמידה עצמאית בעבודה היא בבחינת יציאת מצרים ממש.
רשע, מה עניינו? שדואג לעצמו בלבד, וכל השאר יכולים מבחינתו ללכת לעזאזל. ואמנם מקשים הרשעים על שאר הציבור לתקן את מצבו, ואף מעוררים רצון להוציא את הרשע מן הכלל בבחינת גמול על רשעותם. אבל חיוני להתגבר על הרצון הזה, ולשמור על הערבות ההדדית. ויתור עליה יהיה נצחונו של הרשע, וחבל.
תם, מה עניינו? שמתוך אמונה הוא סבור שמישהו יבוא ויעשׂה את העבודה עבורו. ונשאל אותו: איך זה עובד לך עד עכשיו?
ושאינו יודע לשאול – פשוט צריך לאמר לו בפשטות: לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להבטל ממנה. ואם לא תעשׂה בעצמך, איש לא יעשׂה עבורך.
חוה, מה עניינה? להזכירנו שעל אף השוויון המיוחל בין המינים, אין בעצם, ולא יהיה, שוויון אמיתי. מי שנושׂאת חיים בקרבה תעמוד תמיד במקום שונה ממי שמביט על התהליך הפלאי הזה מן הצד. ויותר משנבראו יחד בצלם אלהים, הגיע הזמן שיבראו יחד אלהים בצלמו ובצלמה.
רעות, מה עניינה? שאין בין איש לרעייתו ובין רעיה לאישהּ קניין, אלא חברות, ידידות, מסירות, נאמנות, תשוקה, ועוד כהנה וכהנה רגשות. את הציטוט מהושע, דרך אגב, ניסה בן-גוריון להנחיל בהיותו ראש ממשלה, ולא הצליח.
שירה, מה עניינה? שהיא מרוממת את הנפש ומקרבת את הלבבות, והיא היא מה שנשתנה בו הלילה הזה מכל הלילות. שבלילות הרבה נתאסף לארוחות חג, אבל בסדר פסח נישׂא קולנו בשיר.
