הגדה זמנית לפסח – כרפס (2-5)

כרפס 1

סימן כרפס הוא זה שהתחיל את ההגדה החדשה, עוד לפני שהרעיון שצריך הגדה חדשה בכלל נולד. ראשית המהלך היתה ברצון לפתוח את הערב במנת המרק (עוף עם קנעידלך, כמובן) לפני קריאת ההגדה. כך, סברתי, תהיה נכונות גדולה יותר להתעמק בהגדה עצמה, או לפחות בחלקה הראשון, ויקטן הצורך הדוחק ״להגיע כבר לאוכל״. מצד שני, באמצעות ריווח הסעודה אפשר להרוויח קצת רווחה. הרי בסדר רגיל, כשמגיעים כבר סוף סוף לשלב האוכל, לא פשוט בכלל להתמודד עם ארוחה דשנה של ארבע מנות (דג-מרק-עיקרית-קינוח), וזה אחרי שתי מצות בחרוסת ושלוש ביצים קשות עם תפוח אדמה ומרור ופטרוזיליא שתקעת מרוב רעב ויאוש קצת לפני ״שולחן עורך״.

אלא מה? לשמרנות יש כח משלה. בשנה הראשונה בה היה אמור נוהל מרק מוקדם להכנס לתקפו, ההרגל פשוט תפס פיקוד, והחידוש בוטל בהינף יד, על אף כל מחאותי. או-אז עלתה מתוך עלבון התבוסה החלטה נחושה: צריך לכתוב טקסט, שיסביר בדיוק מדוע עלינו לחרוג מן הסדר המקובל של הסדר. וגם – צריך לתת תחושה שכבר קראנו משהו, לפני שמתחילים לאכול. הסימן הראשון שיש בו רמז לאוכל הוא הכרפס, ומכאן התחיל הכל להתגלגל.

כרפס 2

התמונה שציירתי היא, כמובן, ראי עקום של סדר פסח המפורסם בבני-ברק, המופיע בהגדה עצמה. כמו בפרק ההגדה על הסדר ההוא, גם כאן הבאתי דיון כאילו-הלכתי בין דמויות שונות, אלא שהרחבתי את היריעה. וכן, גם חמדתי לצון. השׂחוק יפה לבריאות, ואנשים רציניים מדי לא יגלו עניין בהגדה הזו בכל מקרה.

עכשיו כשחזרתי לעיין שוב בסימן כרפס, אני רואה שהוא אינו מתאים כלל למשפחות ולעדות בהן לא נהוג לאכול מרק עוף וקנעידלך כחלק מארוחת הסדר. ודאי וודאי שאינו מתאים לצמחוניות וטבעונים. והוא בהחלט עלול לגרום עוגמת נפש מסוימת לרגישות/ים לגלוטן. עם כל אלה הסליחה, ואם תרצו אולי אפשר לחשוב יחד על חלופות ואפילו להחליף מתכונים.